שפתי דעת רפה

מאמר (רסז) את וחימה נולדו על עז וג"ע

וכל זה יתבאר בהצעה אחת וזה תארה, כי במדין נכשלו ישראל בזנות ובע"ז כנודע וכל עיקר עצתו של בלעם היתה להכשיל' בעבודה זרה אך לפי שזה דבר שאין יצרו של אדם מחמדתו כל כך על כן חשב שבקושי יוכלו להכשילם בעבודה זרה כי כבר ידעו מה שקרה להם בעגל על כן יעץ להתחיל בזימה דבר שיצרו של אדם תוקפו ועל ידי הזימה בנקל להם להכשילם גם בעבודה זרה, כי הדברות היו ה' מול ה' לא תנאף כנגד לא יהיה לך אלהים אחרים שנא' האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים כי מאן דעביד הא נפיל בהא לכך נאמר ויחל העם לזנות כי הזנות לא היה רק התחלה כדי להביאם לידי ותקראן לעם לזבחי אלהיהן וגומר, וידוע שמה שאמר משה בעגל כי יגרתי מפני האף והחימה היינו מחמת עבודה זרה וג"ע שהיו שם כמ"ש ויקומו לצחק כי העבודה זרה מולד מלאך אכזרי ששמו אף מקום הריח וכן נאמר על מעשה העגל נרדי נתן ריחו הפך מה שהקרבנות הם ריח ניחוח לה' אבל מה שנאמר שם ויזבחו לו גרם הכעס היוצא ממקום הריח מן הנחירים ומוליד האף כמו כן כאן ותקראן לעם לזבחי אלהיהן על כן נאמר ויחר אף ה' בישראל, והזנות קלקול ברותחין מוליד מלאך אכזרי ששמו חימה כי על הזנות מסתלק שם י"ה מן איש ואשה וישאר אש ואש ואז יקלקלו ברותחין של אש ונולד אז חימה שהוא לשון חמימות ורותחין של אש ואילו היה נכתב חימה ביו"ד הייתי אומר בסילוק שם יה ישאר חם אך שבכל המקרא חמה חסר יו"ד, וחכם אחד בעיניו כתב פשט על זה בחשבו שחימה מלא ואין הדבר כן ורמז לדבר שראשון הנזכר בתורה שקלקל בראיית ערות אביו הוא חם בן נח, ואם כן בזימה גורם סילוק שם של י"ה, וע"ז גורם סילוק שם של אל מישראל כמו שנאמר לא יה ה לך אלהים אחרים ואל היינו אלקים אך שאל נ' יחיד ואלהים נ' אדנות בלשון רבים כמו כי אלהים קדושים אף על פי שרז"ל דרשו אל מידת הרחמים אני באתי כפשוטו, ובזה מתורץ מה שהקשיתי בקושיא ז' בשינוי ושם איש ישראל המוכה כי לכך אמר המוכה אחר שניהם להורות שעל ידי הזימה הוכה שם איש על ידי סילוק יו"ד מן איש וישאר אש, ועל ידי עבודה זרה שעבדו הוכה שם ישראל בסילוק שם אל מישראל כי שם אל הכלול בישראל מנע את בלעם מלקללם שנאמר מה אקב לא קבה אל. ומה שנאמר בפרשת עריות כי את כל התועבות האל היינו לפי שהעריות מביאים לידי עבודה זרה חילול שם אל כי לא תנאף כנגדו לא יהיה לך כאמור אבל עיקר חומר העריות הוא לפי שמביאין לידי עבודה זרה, ויותר מהמה בבועל ארמית כמו שנאמר לא תתחתן בם כי יסיר את בנך מאחרי כי מצד הדין אין עונש מיתה לבועל ארמית אלא על שם סופו

מאמר (רסח) ארז"ל קנאין פוגעיו בו

ובזה מיושב מה שארז"ל הבועל ארמית קנאין פוגעין בו למה הזכירו קנאין הל"ל סתם פוגעים בו אלא לפי שלשון קנאה שייך כי אם בעבודה זרה שכן נאמר בדברות כי אנכי ה' אלהיך אל קנא וכן בפרשת ואתחנן וכה"א פרשת נצבים כי אז יעשן אף ה' וקנאתו הזכיר האף והקנאה בעבודה זרה וכן במעשה העגל ויחר אפי בם, לכך אמרו קנאין פוגעין הלא הם המקנאים קנאת ה' על עבודה זרה שסופו ליכשל בה על פוגעים בו על שם סופו אבל מצד בעילת ארמית לחוד אין לאיש חטא משפט מות לכך נאמר צרור את המדינים להיות מיצר להם על שהכשילו אתכם בבעילת ארמית והכיתם אותם על חטא עבודה זרה זהו שאמרנו שהמוכה חוזר על שם איש ועל שם ישראל, אבל במדינית, אמר ושם האשה המוכה כי שם אשה לבד הוכה בהסרת הה"א מן אשה אבל על שם המדינית לא שייך שום הכאה על השם על כן הזכיר המדינית אחר המוכה, ובחיבורי כלי יקר פרשתי לפי שהמוכה חוזר על השם מכאן למדור ז"ל לדרוש שמו ושמה