שפתי דעת רפ

אברהם ויצחק כדי שיזכור עון הבנים ועל ידי זה אל זועם ואז יוכל לקללם, ואנכי אקרה כה במקרה של טומאה וכישוף ושני פעמים כה שהזכיר יכול להיות שבא כמזכיר עון יעקב שהחניף לעשו הרשע בשני פעמים כה שנאמר כה תאמרון לאדוני לעשו כה אמר עבדך יעקב כי דווקא מחטא זה היה יעקב מתירא שמא יגרום החטא שיפול בידו כי כל המחניף לרשע לסוף נופל בידו. או ב' כה שרצה לבטל שני ברכות שנאמרן בכה א' כה יהיה זרעך ב' כה תברכו את בני ישראל כמבואר בספר כלי יקר עיין שם) וזה באור כל הענין כי בלק שלה לו הנה עם יצא ממצרים מעצים יצאו בכח הכשוף אשר למדו שם תדע שכן הוא שהרי לסוף אמר בלעם אל מוציאם ממצרים ונתן טעם לדבר כי לא נחש ביעקב שמע מינה שכשאמר הנה עם יצא ממצרים היה סבור שבכח הכשוף יצאו משם על כן צריך אתה לקסמים רבים לבטל קסמיהם, הנה כסה עין הארץ במלחמ' סיחון ועוג העמידו החמה עין הארץ וזה מסתמ' בכח אליה על כן תכין לך הדרך נצוח כנגדם בשני דרכים אלו, ועתה לכה נא ארה לי, לא בקש עדיין על קבה לי כי זה דבר התלוי בראיה להכניס בהם עין הרע ואולי לא יכול בלעם לראותם ובמה יכול להם על כן בקש ארה לי לכוין השעה שאל זועם בה בכל יום וזה מלתא דפסיקא שלא יכזב אף על פי שארה לי אינו מספיק כי אם לו אגרשנו מן הארץ לחוד מ"מ מוטב לתפוס הודאי ולהניח הספק ומה שבקש שילך אליו אע"פ שהיה בלעם יכול לעשות זה במקומו מ"מ חשב אולי יכול גם להם להסתכל בהם ולהכניס עין הרע באתרא דברי הזיקא. והשיב לו הקב"ה אל תלך עמהם כו', והנה מה ששינה בלעם ואמר אל ה' איך שבלק שנח לו לכה קבה לי היינו לפי שאמר לו הקב"ה מי האנשים האלה זה גרם לו שחשב על ה' תועה לאמר שאין הכל גלוי לפניו, ולא רצה להזכיר ארה לי התלוי בזעמו של ה' כי אמר פן יאמר ה' חימה חין לי בעתים הללו על כן אמר לו לשון קבה לומר שזה הדבר התלוי לבד ומסתמא לא תעכב על ידי מלעשות מה שאמצא בכחי לעשות, והשיב לו ה' לא תלך עמהם כי אז לא תוכל להסתכל בהם ולהכניס בהם עין הרע על ידי נקיבת שמותם ואם תאמר אקללם במקומי בלשון ארה לכוין השעה כי זה אינו תלוי בהליכה וראיה, על זה אמר לא תאור את העם כי ברוך הוא, אז שלח בלעם אל בלק מאן ה' לתתי להלוך עמכם וכאשר שמע שמנעו ה' אז בקש ממנו לכה קבה לי כי חשב שאין כח ביד הקב"ה לעכב על ידו כי הכשפים מכחישין כו' והשיב לו שגם זה ברשות הקב"ה ואמר לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות קטנה או גדולה לא זו הקטנה דהיינו ארה לי שאינו מספיק כי אם לגרשם מן הארץ פשיטא שלא אוכל בלי רצון השם יתברך כי זה תלוי בכיון השעה שבו הוא כועס אלא אפילו הגדולה דהיינו קבה לי המספיק לגרשם מן העולם סלקא דעתך אמינא שמעשה הכישוף בידי קא משמע לן שגם זה תלוי ברצון הקב"ה

מאמר (רסב) באור התרגום אלהין לקראת נחשיא הפך מן הכתוב

לפיכך בשני פעמים הראשונים שלא ראה רק קצה העם ולא יוכל להזיק בעין הרע כי אם המובטים אליו אבל לא אותן דלא שלטה בהם עיניו וכנגדם הי' מוכרח לצפות על זעמו של הקב"ה נמצא שבשני פעמים הראשונים רכב על תרי רכשי דהיינו לילך לקראת נחשים וכשוף להזיק המובטים ולילך גם לקראת זעמו של הקב"ה לכוין השעה, אבל בפעם ג' שראה אז כולם שוכנים לשבטיהם אז בקש להכניס בהם עין הרע לפיכך לא הלך אלהין לקראת נחשיא לחוד כתרגומו ובא התרגום לתרץ כפעם בפעם למה לי הוה ליה למימר ולא הלך לקראת נחשים אלא ודאי שהלך לקראת נחשים גם בפעם ההוא אבל לא כפעם בפעם כי בשני פעמים הראשונים הלך במקצת לקראת נחשים דהיינו בקצה העם לחוד המובטים אליו ובבלתי מובטים לא הלך לקראת נחשים אלא היה מצפה על זעמת ה' ועכשיו שראה את כולם הלך לקראת נחשים לחוד ולא לחצאין וזה פירוש נכון וברור, ולפי זה