שפתי דעת רעט

אכילה ונמצא שישראל הם הבעלים של האבוס אשר ממנה אוכלין כל באי עולם וחמור זה מזליה חזא שהוא אוכל מעל אבוס בעליו והיינו ישראל על כן לא חפץ בעקירתם כי בירא דשתית מיניה מיא כו', ספק י' התיצב כה על עולותיך כה כה תרי זימני למה לי. י"א למאי נפקא מיניה לקח בלק את בלעם אל ג' מקומות וכי המקום גורם הקללה ועוד שבפעם ראשון ושני לא ראה רק קצת העם ובפעם שלישי ראה את כולם יש ליתן טעם למה זה ועל מה זה הגיד לנו הכתוב שכך היה. י"ב שמעת שלקחו אל ג' מקומות אלו לא הזכיר כי אם לשין קבה ולא ארה ולפעמים אמר לקוב אויבי לקחתיך ולפעמים אמר לקוב אויבי קראתיך, גם לשון קבה פירש"י שנוקב ומפרש נא ידעתי מהו לשון נוקב ומהו מפרש. י"ג ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים ותרגומו אלכין לקראת נחשיא אם כן דעת התרגום שלא הלך כי אם לקראת נחשים וזה הפך הפשט ממש

מאמר (רסא) ביאור שינוי לשון ארה וקבה וכל הפרשה

על כן אומר אני בישוב כל הקושיות הללו כי בלק ראה את ישראל נוצחים שלא כדרך כטבע על כן עלה בלבו הספק במה כחם גדול אם בכח אלוה מצד זכותם כי כבר ראה מה שהעמיד משה החמה במלחמת סיחון ועוג וזה מורה קצת שיעשה בכח אלוה המושל על המערכה או אם כחם מצד הכישוף אשר למדו ממצרים אשר יצאו משם כי היה נראה לו שבכח מכשפות יצאו משם על כן היה בלק מחזר אחר איש אשר יכול לצאת כנגדם בשני דרכים אלו אם לבטל זכותם כדי שיסור ה' מעליהם או לבא עליהם בכח הכישוף אשר עיקרו להכניס בהם עין הרע כי פעולת הכישוף הוא מן המביט אל המובט וצריך לראותו דווקא ולנקבו בשם כי אין העין הרע שולט על הכלל אלא צריך לנקוב בשמות כל איש פרטי ולהכניס בו עין הרע כי מטעם זה היה הכופר על עין הרע בשעת המנין דווקא כי אז יעלה זכרון כל איש פרטי בפני עצמו לפניו אבל אם ירצה לבא עליהם בכח אלוה אז אינו צריך לנקבם בשמם או להסתכל בם אלא צריך לכוין השעה אשר בה הקדוש ברוך הוא כועס כשיעלה לפניו זכרון עונות ישראל ואז יקללם, וזה הפרש בין ארה לקבה כי ארה היינו לקללם בשעה שהקדוש ברוך הוא כועס על עונותיהם ואז אין צורך לנקוב בשמות כל איש פרטי ולהסתכל בו כי עיני ה' משוטטות בכל הארץ ולפניו ית' מצעדי גבר כוננו וזה היה יכול לעשות גם בביתו ובמקומו ולא היה צריך לבא אל בלק בעבור זה אך לפי שחשב שמזה הצד הוא תולה בדעת אחרים ואולי לא יכעוס ה' באותן הימים ואם כן נכזבה תוחלתו על כן שלח אחריו לפעול גם פעולות הקסמים שבידו על ידי שיסתכל בהם ויכניס בהם עין הרע כי חשב אולי יכול לעשות פעולות הקסם אף בלא רצון השם יתברך כי כשפים מכחישין פמליא של מעלה ומטעם זה העלהו להרים הגבוהים אשר משם חשב להסתכל בהם להכניס בכם עין הרע, ועל זה אמר בלעם על עצמו אשר מחזה שדי יחזה היינו שד משדי כ יבא על ידי זעמו והיינו לקלל בשעת זעם ה' אשר בו ישדד הרים מפרק סלעים, וכנגד היזק ראיה אמר נופל וגלוי עינים, וקבה קשה מארה לפי שכל הרעות הבאות מצד זעמו יתברך אינן באין בשטף קצף אלא הקדוש ברוך הוא רחמן בדין וברוגז רחם יזכור, אבל בשר ודם אכזרי ומה שהוא פועל בכח הכישוף אין בו רחמנות אלא רוצה לעקור מן העולם, וזה טעם ואגרשנו מן הארץ הנאמר אצל ארה לי כי ארה הבאה מצד זעמו יתברך אינו פועל כי אם לגרשם מן הארץ אבל לא מן העולם אבל קבה שהוא מפעלות הכישוף יעקור גם מן העולם לכך נאמר בו וגרשתיו, וזה שנאמר התיצב כה על עולתיך ואנכי אקרה כה לפי שבלעם בא בשני דרכים בארה הבא מצד הזכות לבטלו ובקבה מצד הכשוף על כן אמר התיצב כה על עולתיך פר ואיל הבאים לבטל זכות