שפתי דעת רעז

והאומות, השטן בנחש, והאומות במלך ערד כי משניהם הם ניצולין בזמן שעיניהם נשואות למענה אל ה' ונמצא להצעה זו שכל הפרשה לא דברה אלא כנגד יצר הרע כי בתחילת כפרשה זאת חקת התורה דברה כנגד העו"ג והשטן המונין על מצוה זו לפי במצות מן המלאך המות והמלכיות כמבואר למעלה, וכן פרשת שימת הנחש על הנס שכל הנשוך מן הנחש הקדמוני יביט מלמעלה למטה אל נשיכת הנחש בעקב ועל ידי זה יסתכל למעלה כאמור ונסמכה פרשה זו אל וישמע הכנעני מלך ערד להורות שבזמן שעיניהם נשואות אל ה' הם ניצונין גם מן הגליות ובסוף הפרשה על כן יאמרו המושלים בואו חשבון הם המושלים ביצרם כולי ואין המקרא יוצא מידי פשוטו שמדבר גם במלחמה שהיתה להם עם ישראל המה כשלו ונפלו וישראל עושה חיל וכח כנגד העו"ג וכמו כאן שישראל נוצחין כאחד שני מיני שונאים אלו פנימי דהיינו היצר הרע וחיצוני דהיינו האומות וכל זה כשהן מחזיקין בתורה חירות על הלוחות משניהם: פרשת בלק מאמר (רנח) ביאור כל אשר עשה ישראל לאמורי

וירא בלק בן ציפור את כל אשר עשה ישראל לאמורי, יש בפרשה זו הרבה ספיקות א' למה אמר לאמורי הל"ל לסיחון מלך האמורי, ב' למה לא הזכיר גם את עוג מלך הבשן. וכפי הפשט יתכן לפרש לפי שסיחון נלחם במלך מואב הראשון וכבשו ואם כן סיחון קשה ממואב ואעפ"כ כבשו ישראל את סיחון ק"ו שיכבשו את מואב שאינו קשה כסיחון, ועוד י"ל שחשבו שכבשו את עוג בדין כי הוא היה הפליט שהגיד לאברהם כי נשבה לוט בן אחיו כדי שיהרג אברם והוא ישא את שרה כמו שפירשתי בכלי יקר על פסוק כי בידך נתתי אותו ע"ש ואם כן היה נכבש בחטאו לזרע אברהם אבל סיחון מה עשה להם שכבשוהו לפיכך ויגר מואב, ומה שאמר לאמורי כיון למה שנאמר אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי והל"ל סתם בחרב ובקשת אלא ר"ל בחרבי המיוחד לי והיינו הקול קול יעקב כי הוא חרבי וקשתי כל זה עשה ישראל סבא לאמורי באותן הימים ש"מ שאין כחם אלא בפיהם אף אני אבא עליהם במי שכחו בפיו ובזה מיושב מה שנאמר כל אשר עשה מה בא לרבות והלא רק בימים האלה עשו לאמורי מה שעשו ומהו כל אלא שמדבר בהווה ובעבר במה שעשה ישראל סבא לאמורי כשלקח מידו הברכות והבכורה בתפילתו דהיינו חרבו וקשתו כי יצחק רצה לזכות לעשו הברכות ע"י שנאמר שא נא כליך תליך וקשתך ותליך היינו חרבו וקשתו של עשו על כן השתדל יעקב ללקחם ע"י חרבו וקשתו המיוחס לו דהיינו תורתו ותפילתו ותדע ותבין ותשכיל כי בלעם היה מחפש לדעת מאיזו צד ישראל ראויין שתחול עליהם הקללה וחשב שהם ראוין לקללה מצד יעקב שרימה את אביו ואחיו עשו ובא במרמה ויקח ברכותיו ותדע שכן הוא שהרי אמר מה אקב לא קבה אל פירש"י אפילו כשהיו ראוין לקללה לא קבה אותם כשבא יעקב ליקח הברכות במרמה היה ראוי לקללה ואעפ"כ נאמר שם גם ברוך יהיה, ש"מ שמשם היה מקום לבלעם לחשוב תועה על עם ה' שמצד יעקב יהיו ראוין לקללה: מאמר (רנט) טעם לכה דווקא הקרים פר ואיל ולא שעיר

ותדע שכן הוא שהרי בכל מקום מצינו פר כנגד אברהם ואיל כנגד יצחק ושעיר עזים כנגד יעקב וכן פירש"י פרשת נשא ובלעם מסתמא כמו שערך ז' מזבחות כנגד כל המזבחות של אברהם יצחק ויעקב כמו כן הביא פר לבטל זכות אברהם שנאמר בו ואל הבקר רץ אברהם ואיל לבטל זכות יצחק ואם כן קשה למה לא הקריב גם שעיר לבטל זכות יעקב אלא שחשב שאין צריך לבטל זכותו כי אדרבה מצד המרמה אשר עשה