שפתי דעת רעו

בואו ונחשוב הפסד מצוה כנגד שכרה כו' מלבד שמדרש זה תמוה מצד עצמו כדמסיק בעין יעקב פרק הספינה שמביא דברי רשב"א שנא היתה כלל כוונה רבותינו זכרונם לברכה לפרש הפסוקים כן אלא דרך אסמכתא דרשו כן ומכל מקום חל עלי חובת ביאור מה ראו להסמיך כל דרש זה דרך אסמכתא למלחמת סיחון דוקא אלא ל שסיחו הלך אחר יצרו כרע והקשה את רוחו ולא היה מחשיב הפסד מצוה כנגד שכח דהיינו שלא נתן לישראל עבור בגבולו מחמת איזו הפסד שחשב שיגיע לו מדבר העברת דרך ארצו ולא חשב כנגד זה לעשות רצון קונו ששכרו היה הרבה מאד, על כן יאמרו המושלים ביצרם ומושלי משלים ממש המדמים מילתא למילתא בואו חשבון כלומר תראו מה שקרה לסיחון על אשר הקשה את רוחו ואימץ את לבבו בעצת יצרו שלא יקרה לכם מה שקרה לסיחון ולפי שלא נאמר עיר חשבון על כן ראו לדרוש חשבון על המחשבים הפסד מצוה כנגד שכרה, ויש עוד מקום אתי לפרש ענין הסתכלות בנחש מה ענין ההסתכלות אל הרפואה כי אין זה דבר טבעי ואם היא בדרך נס בעלמא הלא אין מעצור לה' להושיע בלא הסתכלות זה כלל, ואם כפירוש רשיי בזמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה כו' אלו היה הסתכלות זה בלא שימת נחש על נס הוי שפיר, אבל אם יסתכלו בנחש הנחושת וכי זו היא שימת עין לשמים הלא בנחש מסתכלים ולא בשמים ורחוק לומר שאגב שיסתכלו למעלה בנחש יסתכלו גם בשמים, וכפי הנראה שמכל זה רצה ללמד דעת את העם שאין נחש ממית אלא חטא ממית ועל כן צוה להשים נחש הנחושת על נס אשר אין בו רוח חיים ויסתכלו כן במראה באצבע שזה הנחש הממית דומה ממש על נחש הנחושת זה מה נחש הנחושת זה שאין בו רוח חיים ודאי אין בו נו להמית ולנשוך כי כל רוח אין בו כך הנחשים השרפים אין בהם כח להמית כלל כאילו היו פגרים מתים, ואם כן שלא המה היו הנושכים מי היה הנושך אלא החטא הי' הנושך וממית והחטא מקורו מן הנחש הקדמוני זהו הנחש אשר המית, ונמצא שע"י הסתכלות זה ישאו עיניהם לסמים לשוב אל ה' על ידי שירגישו כי יד ה' עשתה זאת עבור חטאם לכך והיה כל הנשוך וראה אותו וחי, ואחר כך נאמר והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחושת וחי למה הזכיר תחלה לשון ראיה ואחר כך לשון הבטה ני כל הבטה מלמעלה למטה משמע, אלא ודאי והביט קאי שיסתכל במה שגרם לו החטא אשר מקורו מן הנחש הקדמוני שנאמר בו ואתה תשופנו עקב רוצה לומר כמו סתם ארם שמתחיל למטה בעקב והולך ומבצבץ עד למעלה ראש כך היצר הרע מתחיל לפתות את האדם בעבירות קלות שבני אדם דשים בעקביהם כמו החקות שהשטן והאומות מונין עליהם כמבואר בתחלת פרשה זו ומשם יעלהו מקלות לחמורות עד כי יאמר לו לך עבוד אלהים אחרים דהיינו מכף רגל עד ראש וכמ"ש טומאתה בשוליה לא זכרה אחריתה רוצה לומר היצר הרע היה מתחיל בשוליה רוצה לומר בקלות ולא זכרו אחריתם כי סופו לבצבץ עד למעלה ראש על כן נאמר והביט רוצה לומר יביט מלמעלה למטה אל הנחש הנושך בעקב והיינו היצר הרע המושך כח מן נחש הקדמוני ובזה ידע שהחטא ממית ועל ידי שיתן עיניו למטה ויראה בתחבולות יצרו יסתכל גם למעלה וראה אותו כביכול ויסתכל כי ה' עליון גבוה מעל כל גבוה ובו ידבק ואז חיה יחיה כי ידבק במקור החיים נמצא שבמלת וראה רמז למה שאמר שמסתכלין כלפי מעל', וסמך פרשה זו לפרשת עמלק שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד דהיינו עמלק כי גם שם ארז"ל וכי ידיו של משה עושות מלחמה אלא בזמן שמסתכלין כלפי מעלה כולי אז נצולין מן עמלק כמן שכתוב גם כאן וישמע ה' בקול ישראל ורמז להם שאין עמלק מלך ערד ממית אלא חטא ממית ורמז שאין ערוד ממית כולו והיינו מלך ערד שהזכיר כאן לכך הזכירו דווקא ערוד ובסמיכות שני פרשיות אלו הורה לישראל ההצלה מן שני שונאים אלו השטן