שפתי דעת רעה

לומר להם הטובים אתם מן אבותיכם אשר המירו כבוד ה' בתבנית שור אוכל עשב ע"כ עיקר זו לעגם על עון העגל אבל השטן אינו מלעיג על זה שהרי הוא הביאם לידי מעשה עגל כדאיתא בפירוש רש"י פרשת כי תשא שהביא חושך לעולם כו' על כן עיקר לעגו על מצות הפרה וקל להבין, ואם תדקדק בפרשה זו כמעט כולה מדברת במים כי טהרת פרה אפר מעורב במים חיים אל כלי להורות כי כמו שאפר הפרה מסיר הטומאה כך התורה שנמשלה למים מסירה הטומאה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות באהל כנ"ל, ואחר כך מיתת מרים שנאמר ולא היו מים לעדה ואם כן חסרו כפרה זו, ואחר כך מי מריבה ואחר כך שליחות ישראל אל סיחון שנאמר לא נשתה מי באר ואחר כך פרשת ותקצר נפש העם בדרך וגומר אין לחם ואין מים וגומר ויש לדקדק שם מה דברו בה' ובמשה כי מה היה להם מקום ללון על משה שנתן להם הקדוש ברוך הוא רק המן: ד מאמר (רנח) ביאור פרשת ותקצר נפש העם בדרך וביאור הענין הוא שתלונתם הי' על רבוי הדרך הממעט ג' דברים שם פריה ורביה וממון דהיינו נחלה וזה"ש ותקצר נפש העם בדרך נפ"ש ר"ת נחל"ה פרי"ה ש"ם ועוד טענו על טורח הדרך כי כל הולכי דרכים גופם מתעמל ומתחמם ויותר טוב אל העיכול מאכל גס ועב מן המאכל הקל זה"ש ונפשנו קצה בלחם הקלוקל קל קל הוא מאוד אל האצטומכא. כי לחם זו נבלע באברים ואם כן אין לאצטומכא מה להתעכל ולפיכך נידונו בנחש שעפר לחמו מן היסוד הגס שבכולן, לפיכך וידבר העם באלהים ובמשה כי בה' דברו לאמר היוכל לערוך שלחן במדבר ליתן לנו מאכל הנאות למזינו על פי עמלינו שברוב הדרך, וסיבת אריכת דרך תלוי במשה לפי שכבר מסורת בידם שנגזר על משה שלא יכניסם לארץ ואם כן כל זמן שהמה מטולטלים בדרך יכול משה להיות חי כל הימים וחשדוהו שמשה מדעתו מוליכם בדרך לסבוב את ארץ אדום כדי שישאר בחיים כל ימי היותם בדרך, וישלח ה' בם את הנחשים השרפים נחש שעפר לחמו מן היסוד הכבד בעולם שבכולן על שדברו סרה על ה' שהאכילם לחם הקלוקל, ושרפים על שדברו במשה כי הוא היה גם כן מלאך שנאמר וישלח ה' מלאך זה משה והמלאכים היינו שרפים ורצה לומר איך יתכן שאיש הדומה לשרפי מעלה יתאווה לחיי עולם הזה על דרך שאמר דוד הודיעני ה' קיצי ומדת ימי מה היא אדעה מה חדל אני עד כמה אהיה חדל מן החיים הנעימים של העולם הבא ואף על פי שמשה נתאווה ליכנס לארץ היינו כדי לקיים המצות התלויות בארץ להוסיף על תבואת קניית שלימתו, ויאמרו חטאנו כי דברנו בה' ובך התפלל אל ה' ויסר מעלינו הנחש, אבל על השרף לא בקשו כי ידעו שמשה עניו מאד ונוח לרצות ופשיטא שכאשר התודו לפניו ואמרו חטאנו לך מסתמא שימחול על חלק שלו ויתפלל להסיר השרפים אבל חל ננוה מי יתיר על ידי אומרם חטאנו לו על כן בקשו שיתפלל אל ה' שימחו נם חלקו, ויתפלל משה בעד העם לא הזכיר נחש ושרף אלא התפלל שאת הכל יסיר, והקדוש ברוך הוא אמר חלקי שרי ומחיל לפיכך עשה לך שרף בעבורך למד על שדברו בך, ומשה אמר אדרבה חלקי שרי ומחיל ויעש משה נחש נחושת לכפר חלק גבוה ועיין פרשת בהעלותך ענין לחם הקלוקל בדרך אחר, ואחר כך הזכיר שירת הבאר כי כל הפרשה מדברת בצרכי המים והטהרה שבאה מצידה להסיר הזוהמא הנמשכת מן הנחש הקדמוני וכל המביט אל מה שקרה לנחש הקדמוני וחי כי ידע שלא לילך בדרך הנחש, והוא שטן הוא מלאך המות הוא יצר הרע, ועל כן סמך לכאן מלחמות סיחון ועוג כי הקשה ה' את רוחו ואמץ את לבבו למען תתי ביד ישראל, כי לכך רשו רבותינו זכרונם לברכה על כן יאמרו המושלים אלו המושלים ביצרם בואו חשבון