שפתי דעת רעב

שעמדה להם, ואף על פי שגם בזמן עשיית העגל היה נגזר עליהם שיהיו פרועים בלא כסוי ענני כבוד מכל מקום זכותו של אהרן גרם להם שכל ימי חייו לא נסתלקו ובמיתת אהרן התחיל אז העונש ההוא המיועד להם כבר וכבר אמרנו שהפרה כפרה על עין העגל שלא יסתלקו מהם ענני כבוד בעון העגל לכך נאמר במעשה פרה ונתתם אותה אל אלעזר הכהן להורות שעיקר צורך כפרה זו יהיה אחר מיתת אהרן שאז יכסף אלעזר תחת אביו ואז יסתלקו הענני הכבוד ע"כ אז יש צורך במעשה הפרה לכפר על עון העגל כדי שיחזרו ענני כבוד למקומם וכדמות ראייה לזה שבעון ע"ז ענני כבוד מסתלקין שכן נאמר במעשה ע"ז דפטור והוקע אותם לה' נגד השמש, פרש"י שהשמש מודיע החוטאים שהיה הענן מקפיל מעליהם וכי הקב"ה מזריח שמש על החוטאים, אלא שר"ל שסר צילם מעליהם, והיינו סילוק ענן כבוד מעליהם, ויתבאר עוד זה לקמן פרשת בלק בפסוק ראש הפעור הנשקף על פני הישמון כי עון דפעור נשקף על פני עגלא דעבדו במדבר בישימון ומטעם זה האומות מונין על מעשה הפרה כדי שלא יהא להם כפרה על העגל ולא יהיו חורין מן הגלות ולכך עשה רש''י ז"ל שתי שאלות א' מה המצוה הזאת וזה שאלת העו"ג כדמסיק בילקוט כותי אחד שאל את ריב"ז א"ל אילין מליא דאתון עבדין נראין כמין כשפים מביאין פרה ושורפין אותה כו' ש"מ שהעו"ג מכחשין מצוה זו מכל וכל לאמר וכי צוה ה' לעשות כשפים אלא ודאי משה בדאם מלבו, אבל השטן היודע האמת שכך כתוב בתורה אינו בא להכחישם אלא אומר מה טעם יש בזה שתמצא בה פעולות הפוכות לטהר טמאים ולטמא טהורים לכל דבר הנעלם מן האדם טעמו יקשה עליו עשייתו על כן תשיב לשניהם ותאמר ושטן אין לך רשות להרהר אחרי מצות ה' ולאומות חוקה וגזירת המלך היא ולא משה בדאם מלבו

מאמר (רנו) במדרש פרה זו מצרים כו'

ובילקוט פרש' זו מסיק וז"ל פרה אדומה מפני מה כל הקרבנות באים זכרים וזו נקיבה א"ר אייבו משל לבן שפחה שטינף פלטון של מלך אמר המלך תבא אמו ותקנח צואת בנה, כך אמר הקב"ה תבא הפרה ותכפר על מעשה עגל, פרה זו מצרים שנאמר עגלה יפיפיה מצרים אדומה זו בבל שנאמר אנת רישא דדהבא תמימה זו מדי דאמר ר' חייא בר אבא מלכי מדי תמימים היו אין להם על הקב"ה אלא ע"ז שקבלו מאבותיהם בלבד אשר אין בה מום זו יון אלכסנדרוס מוקדן כד חמא לשמעון הצדיק הוה קאים על רגלוי ואמר בריך אהוה של שמעון הצדיק כו' ואשר לא עליה עול זו גלות רביעית שלא קבלו עליהם עול של הקב"ה. כו' ונתתם אותה אל אלעזר אל עוזר והוציא אותה מחוץ למחנה שעתיד לדחוק שרה חוץ למחיצתו, כו' ומסיק ד"א פרה אלו ישראל שנאמר כפרה סוררה ישראל, אדומה זה ישראל שנאמר אדמו עצם מפנינים, תמימה שנאמר אחת היא יונתי תמתי אשר אין בה מום שנאמר כולך יפה רעיתי ומום אין בך, אשר לא עליה עול זה דורו של ירמיה שלא קבלו עלו של הקב"ה וכל משכיל ישתומם על המראה מה ראה בעל מדרש זה על ככה ולדרוש מעשה פרה על גליות כי מה ענין זה לזה ובלי ספק אין כוונתו להוציא המקרא מפשוטו ממש, ועוד קשה מה ענין דרש זה למשל שטינף פלטון המלך, ועוד מה ענין דבר אחר לכאן שדרש פרה על פרה סוררה ישראל ונראה שהכל מיושב על פי הדברים האלה שבארנו שלכך השטן והאומות מונין על מצוה זו דוקא כי על ידי הפרה יהיו ישראל במדרגתם הראשונות חורין מן הגלות כי הנותן עליו עול תורה פורק ממנו עול גלות וחורין מן טומאת מלאך המות הוא שטן הוא יצר הרע ולכך נקט רבי אייבו לשון פלטון של מלך אם כנגד השטן לפי שהעגל גרם חזרת הזוהמא והטומאה למקומה ובזה טינף פלטון ממש שנ'