שפתי דעת רסז

מבצבץ ועולה ולדעת רז"ל שקרח חלק על מצות ציצית לפי שע"י הציצית יבוא להסתכל בכסא הכבוד כמבואר למעלה כי תכלת דומה לים כו' יכול להיות שלכך לקח גבבא דעמרא כי עמרא היינו תכלת כדמסיק בילקוט פרשת כי תצא מדשש כיתנא תכלת עמרא ואמשייה מיא כי תכלת דומה לים על כן המסתכל בתכלת יסתכל בצבע הים ואז ילמוד מן הים מדת היראה וכשיסתכל בים יסתכל לרקיע וילמוד ממנו מדת האהבה כמבואר יפה בכלי יקר וע"י האהבה יגיע לכסא הכבוד ועל כן הראה לו הטייעא זה שברומח זה דהיינו החנית אשר זרק כלפי מעלה היה העמרא נחרך דהיינו התכלת שחלק עליו ומשיי' במים רמז למראה הים כי בהקדמה זו חלק על ה' ועל משה ועל מצותיו לכך שמע דאמרי משה אמת ותורתו אמת והם בדאים מכלל שבמעשיו של הטייעא רצה לעשות לו רמז איך המצות היו נחרכים בתרי בזעי אלו כמו שאמר אותביה שמה ואיחרך רוצה לומר הצמר איחרך רמז למצות צצית אשר עליו חלק, ד"א גבבא דעמרא רמז שחלק על חכלת דציצית כאמור והיינו על מצות התורה כי כולם תלוין בציצית, ואמשייה מיא רמז שחלק גם על משה שנאמר כי מן המים משיתיהו והצמר והמים שניהם איחרכו לכך שמע אותן אומרים משה אמת ותורתו אמת והם בדאים

מאמר (רנא) במדרש קרח חלק על ציצית ומזוזה

ובמדרש מסיק שחלק על מצות ציצית ומזוזה לומר טלית שכולה תכלת חייבת בצצית או לא כו' ובית מלא ספרים חייב במזוזה או לא כו' והיה כל זה מעין מחלוקתו כי לפי סברתו שאינם חייבים בציצית וכן מזוזה כך בזמן שכל העדה כולם קדושים אינן צריכין לאחד שיתנשא עליהם, ובכלי יקר פרשתי ראייה לדבריהם מדמצינו שבמחלוקת זה נענשו גם הטף, מסתמא חלקו על ב' מצות אלו כי בפרק במה מדליקין מסיק חד אמר בעון ציצית בנים מתים כשהם קטנים וחד אמר בעון מזזוה עיין שם, ונראה שמטעם זה נאמר ודתן ואבירם יצאו נצבים פתח אהליהם וגו' טף למה באים לכאן אלא לפי שחלקו על מזוזה שבפתח אהליהם על כן הביאו טפם לומר שלא יוזקו טפה ולא יקרם שום נזק אף בנא מזוזה ועל כן נאבדו, ורש"י פירש כי כל העדה כולם קדושים לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי ולא יהיה לך, כי אילו לבדכם שמעתם הייתי אומר שכנגד אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים שלא שמענו נתת לנו מצות ציצית שכן כתוב בפרשת ציצית אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים וכנגד לא יהיה לך אלהים אחרים שלא שמענו נתת לנו מצות מזוזה שכתוב בה השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלהים אחרים כו' אמנם מאחר שכולנו שמענו בהר סיני אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה א"כ אין צורך בפרשת ציצית ומזוזה ויכול להיות שמדרש זה האומר שחלק על ציצית ומזוזה סובר כמ"ד בעון מזוזה בנים מתים דרש כל הפסוק גם בכנפיך נמצאו דם אביונים נקים לא במחתרת מצאתים על מצות מזוזה לבד ומ"מ יש לו סמך שחלק על מצות ציצית מן סמיכות הפרשיות כי ויקח קרח קאי על פרשת ציצית, ועל המזוזה יש לו סמך מן איבוד הטף ע"כ אמרו אם לפי שלא שמענו בהר סיני מפי הגבורה לא תרצח לא תנאף ע"כ מסרת לנו מצות ציצית ומזוזה כי הציצית מצילין מן העריות אשר הם זונים אחריהם כמעשה של ההוא ששכר זונה וניצל ע"י הציצית והמזוזה מצלת מן דם אביונים נקיים וגומר הרי שמטעם ששמעו מפי הגבורה אנכי שכנגדו לא תרצח ולא יהיה לך שכנגדו לא תנאף כי הדברות היו ה' מול ה' ואם כן אין צורך בשני מצות אלו, בן יצהר שהרתיח את העולם כלו כצהרים כבר פירשתיו שקאי על יציאת השמש מנרתיקה ואולי רמז בו לכל ג' דינים שנעשו בהם אם כי הבלועים נידונו באש של גהינם יציאת החמה מנרתיקה ולהט אותם היום הבא לכך נקט כצהרים, השרופים כמשמעו שמתו במגפה שנאמר לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו