שפתי דעת רסו

השמש, ומה שעלו לזבול דוקא שנאמר ויקהלו על משה ועל אהרן שהיו חולקין על הכהונה והמלכות כמו שיתבאר בסמוך על פסוק בן יצהר כי לקח לו קורח לטענה לומר שהוא בן יצהר ראוי לכהונה ומלכות שכן נאמר אלה בני יצהר, פרש"י בנבואת זכריה זה קרן כהונה ומלכות כו' וקרח חלק על שתיהם על כן עלה השמש לזבול מקום שבו מיכאל שר הגדול מקריב נפשותיהן של צדיקים כדאיתא בפרק אין דורשין ונמצא שמיכאל כהן גדול במקדש של מעלה כמו שאהרן כהן גדול למטה על כן השמש היה תובע עלבון של משה כי פני משה כפני חמה ועלה לזבול כדי שמיכאל כ"ג יתבע עלבון של אהרן על כן אמרה לבן עמרם כו' כי בלשון זה כלל משה ואהרן כי כ"א מהם בן עמרם הוא וזרק בכם הקב"ה חנית וחצים ר"ל אותן הטחת דברים שהטיח קרח כלפי מער' זרק בכם הקב"ה לומר וכי למשה ואהרן בלבד עשה קרח ראו נא אלו החניתות והחצים שזרקו גם כלפי מעלה בהצותם על ה' ואם כן למה לכבודי לא מחיתם לכבוד בשר ודם מחיתם, מיד כאשר ראה שמש אותן חנית וחצים שזרק עליהם הקב"ה רצה לומר הראה להם הקב"ה הטחת דברים כלפי מעלה אז שבו לאיתנם זה"ש לאור חיצך יהלכון רוצה לומר בשביל שתוכן הדבר בא לאור אצלם שקרח זרק חצים גם כלפי מעלה ובא לנוגה להם ברק החניתות של קורח על כן יהלכון כי אמרו מסתמא ה' יריב ריבו והאידנא עד דלא מחו להו בטענה זו לא נפקי,. כי בכל דור בני קורח לא מתו ורבים הם מתפרצין החולקין על ה' ועל משיחו, לכך אמר משה בוקר ויודע ה' את אשר לו שמשה חשב מסתמא השמש תתבע עלבונה ולא תפנה להאיר בבוקר כמנהגה עד אשר יעשה ה' לו דין בקרח וע"כ אמר רוצים אתם להפך הבוקר לערב וק"ל וזהו שמסיק קורח שעשה קרחה בעולם מצד שהיה חולק על מציאות השם יתברך ודומה כאלו רוצה להחזיר את העולם לתהו ובוהו בן יצהר שהרתיח עליו את העולם כולו כצהרים כדברי רבא שדרש פסוק שמש ירח עמד זבולה שעלו לזבול א"כ יצאתה החמה מנרתיקה בעת ההיא ובעת יציאתה מנרתיקה מסתמא הרתיח כל העולם כצהרים ויכול להיות שזהו הגהינם שהזכיר ריש לקיש כדעת האומר אין גהינם לעתיד אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו'

מאמר (רנ) בגמרא תא ואחוי לד בלועי דקורח

ובפרק המוכר את הספינה אמר רבה בר בר חנא זימנא חדא הוה אזלינא במדברא ואמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך בלועי דקרח אחוי ליה תרי בזעי ונפיק קוטרא מבינייהו שקל גבבא דעמרא ואמשייה במיא ואותביה בריש רומחא אותביה שם ואיחרך כו' מה ראה על ככה לטול רומח דוקא וליתן בראשו עמרא ולמשייה במיא, אלא שרמז לו כל עניני מחלוקתו של קרח כי התחלת מחלוקתיו היה מצד הקנאה שהטיל על משה ואהרן בקרן כהונה של אהרן בקרן מלכות של משה ואלו הם שני בני היצהר שחלק עליהם ויען כי הם תלו כל מעשיהם בהקב"ה כי לא מלבם עשו כל אלה כי אם מפי ה', ע"כ אמר קרח אעיקרא דדינ' פירכא וחלק גם על מציאות ה' ועל הבריאה שנ' בהצותם על ה', על כן הראה לו תרי בזעי דנפיק קוטרא מבינייהו זהו כנגד ב' בקיעות אשר זמם לעשות בכהונה ובמלכות אשר מבינייהו נפק קוטרא עשן המחלוקת מן זנבות אודים העשנים וע"י זה הטיחו דברים כלפי מענה כזורק חנית כלפי מעלה על כן לקח רומח בידו כנגד החנית שהזכרנו ולקח גבבא דעמרא משוי במים כדי שיהיה צמר נקי ואותביה בריש רומחא רמז לו כלפי מעלה כביכול שנאמר בו רישיה כעמר נקי וגו' הושיב בריש רומח זה והושם בתרי בקיעות אלו ואיחרך רצה לומר הוכנס גם הוא כביכול במחלקותם ואיחרך בזה ע"י שהטיח דברים כלפי מעלה ובא להודיע כמה גדול כח המחלוקת המתחיל מן הצד באדם בן גילו וסופו שיעלה אבק ועשן עד כסא הכבוד, כי כן טבע המחלוקת