שפתי דעת רסב

תמורה, אך בענין העונש הן שוין כי כמו שנאמר בע"ז ולא יהיה מטר וגומר כך במעלים עיניו מן הצדקה כמו שאמרו רז"ל מסכת תענית אין הגשמים נעצרין אלא בשביל ביטול תרומות ומעשרות שנאמר ציה גם חום יגזלו מימי שלג כו' ולכך בזכות שנותנין בארץ ישראל תרומות ומעשרות כתיב למטר השמים תשתה מים, ונמצא שהאנשים לפי שלא היה להם חפץ ליתן תרומות ומעשרות על כן לא היה להם חפץ לעלות לארץ ישראל על כן למד זה בג"ש דבליעל ר"ל בלי יעל לארץ ישראל כי כמו שהעובד ע"ז אין לו חשק לעלות לארץ ישראל לפי שהדר בארץ ישראל יש לו אלוה כו' כי הקב"ה נקרא אלהי הארץ ובעל הבית שכן אמרו אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם ואינו דומה מורד במלך חוץ לפלטין למורד במלך תוך פלטין שלו ואם כן כל עובדי ע"ז אין להם חשק לעלות לא"י על כן נקראו בני בלי יעל כך המעלים עיניו מן הצדקה נקרא בלי יעל שכן אמרו המרגלים לא נוכל לעלות אל העם וגומר ועל כן אמרו נתנה ראש ונשובה מצרימה ואין ראש אלא ע"ז כי מטעם מניעת עלייתם עבור העלמת עיניהם מן הצדקה נחשב כע"ז וזה"ש בפרשת וכי תשגו ולא תעשו כל המצות האלה פירש רש"י בע"ז הכתוב מדבר וקשה מהו האלה דקאמר אלא שקאי על פרשת חלה שהיא מכלל הצדקה כתרומה והמעלים עיניו מהם כעובד ע"ז על כן סמוך מיד לומר וכי תשגו ולא תעשו המצות האלה ששקולה כע"ז והיינו סמיכות עבודה זרה לפרשת חלה, ומעתה נשוב להצעת דברינו שרצה ה' להנחילנו ע"י הארץ הצלחת העה"ז ואכלת ושבעת וסתם אכילה בשינים הטוחנות והצלחת העה"ב ע"י כי שם תפקחנה עיני עורים עיני השכל כי על כן נקראו הסנהדרין עיני העדה כי המה מאירים עיני העדה והיו להם לעינים בתורת ה' כמ"ש ולא נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות עד היום הזה, ע"כ כשרא' הקב"ה הזקנים ע' איש כמספר עי"ן המאירים עיני העדה וכשרים היו אמר אספ' לי ע' איש שהם נמשלו ליין הטוב שמספר יין עולה עין וכל התיבה עין במילואה כי עיני העדה המה כי זה תכליתם, אבל המרגלים היו כעשן לעיניהם וחומץ לשיניהם כי כמו שהחומץ גורם קיהוי השינים כך המרגלים גורמים קיהוי שינים כי כל מי שיניו קהות בעיניו רואה כאוכל ומשם לא יאכל בעבור ששיניו קהות כך אמרו המרגלים ארץ זבת חלב ודבש היא וזה פריה משובח אך אין לנו פה לאוכלו כי עז העם וגומר ובזה היה דומין ממש למי ששיניו קהות, והיו גם כן כעשן לעינים במקום שהסנהדרין מאירים עיני העדה הם סימו עיניהם באלהיות בהעלמות אבן של סמאל באלהיות שבארנו בכלי יקר פרשת וישלח כך הם סימו עיניהם באלהיות באמרם אפילו בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם כו', ומה שאמר כן העצל לשולחיו כמ"ש אמר עצל ארי בדרך וגומר, כך הפחידו המה את ישראל לאמר ארי בדרך עמלק יושב בגנב וגומר, ועשו המה כמעשה עצל במה שהפחידו את ישראל והיו ממש כעשן לעינים וחומץ לשינים, ורמז יש בפסוק חכלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב וקאי על סנהדרין עיני העדה שנזכרו בפסוק לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו ועליהם אמר חיך לי לי רצה לומר כמו שנאמר וחיכך כיין הטוב וגומר המשיל ע' זקנים ליין הטוב שחיך אומר עליו לי לי הוא כך אמר הקב"ה על הסנהדרין אספה לי ע' איש, לבן שנים כי הסנהדרין נקראו שניך לחתך כלל ופרט כדאיתא בשיר השירים והם מלבינין שיני העדה יותר מחלב ועל היין אומר חיך לי לי עינים ושינים יותר מסתם יין המסמא עיני האדם והמה מאירים העינים ויותר מסתם חלב וכן על יהושע וכלב שהאירו עיני העדה ואמרו יש לנו פה לאכול מטוב הארץ, ויתכן לפרש עניין העשן לעינים כי סימו עיני העדה על ידי שנאמר בסוף ויעפילו לעלות אף על פי שנאמר בעי"ן מכל מקום דרשוהו נ' אפילה וחושך שהלכו בתפילה ואין נוגה להם בהליכה זו שהיתה נגד רצון האל יתברך ונכתב בעי"ן על רמז סימוי עיניהם באלהיות ששם שהיה