שפתי דעת רנח

נקט אלא כך פירושו שהפסוק אומר לנו אף על פי שמתו בשביל שדברו בבוראם מכל מקום כפי האמת היו ראוין לעונש זה אפילו אלו לא היה כאן כי אם דבת הארץ לחוד והיו יודעים עונשו, ואם כן למאי נפקא מינה הגיד לנו הפסוק זה אלא כדי ללמוד לדורות ק"ו מעצים ואבנים, ועי"ל שהמיתה עצמה היתה על שדברו בבוראם כאמור אך מה שנשתרבב לשונם על טיבורם היה בעבור שהוציאו דבת הארץ שנקראת טבור הארץ לא בעבור שארץ ישראל באמצע העולם ממש כי שלימים וכן רבים אומרים שנראה בחוש שאינו באמצע ממש אלא כך פירושו שהארץ כתיב בה לא תחסר כל בה שיש בה סגולת האמצע והמרכז כי כל המרכז שוה אל כל חלקי העיגול והוא ממוצע ויש בו חלק מכל מה שיש בכל הקצות דרך משל הקו הנוטה לצפון יש בה קור גדול ולדרום חום גדול והאמצע ממוצע משניהם ומזה הקיש לכל סגולת בני אדם אשר בכל קצוי ארץ וים רחוקים כולם מצויין בחלק האמצע כך א"י לא תחסר כל בה כאילו היתה טבור הארץ והמרגלים שספרו בגנות הארץ כאילו אין לארץ ההוא מעלות הטבור שהוא באמצע הגוף על כן נשתרבב לשונם על טבורם ואם כן נוכל לומר שעצם העונש דהיינו שמתו היה על שדברו בבוראם כי זה הדבר אשר היה להם ללמוד ק"ו ממרים שנענשה על שדברה במשה ק"ו המה שדברו באלהים, אך מה שנתוסף להם באנב שרבוב לשונם על טבורם היה עבור דבת הארץ אף על פי שדבת הארץ אין ללמוד בק"ו ממשה מכל מקום הורה הקב"ה בזה שיש עונש גם על המוצא לשון הרע על העצים ואבנים כדי ללמוד ממנו לדורות למספר על חבירו

מאמר (רמב) שלח לך לדעתה לפי שבאו ישראל וכו'

שלח לך לדעתך אני איני מצוה לך אם תרצה שלח לפי שבאו ישראל ואמרו נשלחה אנשים לפנינו כמ"ש ותקרבון אלי כולכם ומשה נמלך בשכינ' אמר אני אמרתי להם שהיא טוב' שנ' אעלה אתכם מעני מצרים וגו' חייהם שאני ניתן להם מקום לטעות בדברי המרגלים למען לא ירשוה וכפי הנראה שרש"י הרכיב שני פסוקים שאינן כתובים יחד כי מזה שמסיק אני אמרתי להם שהיא טובה היינו דברי הקב"ה למשה שאמר לו ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ טובה ורחבה וגומר ובפסוק זה לא הזכיר מעני ממצרים ואחר כך צוה ה' למשה שיאסוף זקני ישראל ויאמר להם נוסח אחר והוא ואומר אעלה אתכם מעני ממצרים אל ארץ הכנעני וגומר ושם לא הוזכר ארץ טובה ורש"י הרכיב ב' הפסוקים אני אמרתי שהיא טובה ופסוק אעלה אתכם מעני מצרים גם בפסוקים צריך שנוי זה יישוב וכפי הוראה שתים טובות עשה לישראל אל אחד שוה לזקנים יותר מלילדים ואחד שוה יותר לילדים מלזקינים, כי מה שהצילם מן עני מצרים מן העבודה הקשה היה יותר שוה לזקינים כל זקן תש כחו ואינו יכול לסבול העבודה כי כשל כח הסבל אבל האנשים רכי השנים והנערים אינן מקפידין כל כך על כובד המלאכה, ומה שהביאם אל ארץ טובה אשר שם כל תענוגי בני האדם דבר זה יותר שוה לקטנים אבל זקינים אין כחם כמקדם להשתמש בתאות העה"ז כמו שאמר ברזילי הנלעדי בן שמונים שגם אנכי האטעום עוד מאומה וגומר כי מטעם זה כשבקשו שליחות המרגלים כתיב ותקרבון אלי כלכם פירש"י בערבוביא, ילדים דוחפים את הזקנים קריבה שלא כהוגן ובמתן תורה ילדים מכבדים את הזקינים כו' ועל זה אמר משה בתוכחתו שבמתן תורה היו מכבדים את הזקנים ואמרתי שכוונתם לשם שמים לכבד זקני ה' ועתה במעשה דמרגלים אגלאי מילתא למפרע שגם במתן תורה לא היתה הכוונה לכבד הזקינים אלא כדי לדחות התורה מעליהם לומר שהזקנים זה קנו חכמה להם שייכא התורה ביותר וסופו מוכיח על תחלתו שהרי במעשה דמרגלים לא נהגתם כבוד בזקינים אלא דחפתם אותם לאמר