שפתי דעת רנה

ה' והראה לו חזרתם ולפי שכאשר נצטער יעקב על חורבנן כתיב ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו על כן זכה שבבנינו כתיב והוציא את אבן הראשה היינו האבן אשר שם יעקב מראשתיו לא כאברהם שקראו הר זה"ש מי אתה הר הגדול ולא כיצחק שקראו שדה דהיינו מקום מישור וז"ש לפני זרובבל למישור אלא כיעקב שקראו בית כי לכך עשה לו סימן באבנים כדי שמהם יבנה הבית על כן אמר והוציא את האבן הראשה וגומר: מאמר (רלח) ביאור פרשת ויהי בנסוע ופרשת מתאוננים

ומעתה נבא לדברי המדרש האומר שפסוק יגדיל תורה ויאדיר מרמז על ריבוי האזהרות שבקני המנורה ויגדיל תורה מדבר בריבוי המצות מצינו לו סמך בפרשה לדעת האומר שפרשת ויהי בנסוע אין כאן מקומה ולמה נכתבה כאן להפסיק בין פורענות לפורענות פורענות ראשונה ויסעו מהר ה' ותנא אותו יום סרו מאחרי ה' וקשה מהיכן למדו לומר כן, ונראה שלמדו זה ממה שהיו כתינוק הבורח מבית הספר כך נסעו מהר ה' כדי שלא ירבה ליתן להם עול מצות והקב"ה הרבה להם. רה ומצות לזכותם והם לא חפצו בהם ועל כן בפרשת ויהי בנסוע נון הפוכה לפניה ולאחריה כי נו"ן היינו דג וישראל נמשלו לדגים שכל חיותיהם תלוי בזמן שהוא פונה אל המים פניו ולא בזמן שהוא פונה פניו לברוח מן המים כך התירה כתיב בה כי הוא חייך ובזמן שברחו מן הר סיני כתינוק הבורח מבית הספר פרשו ממקום חיותם כנו"ן ההיפך פניו מן המים, וזהו פורענות ראשונה שסרו מאחרי ה' ופרשו ממקום חיותם ועוד ששכר מצוה מצוה נמצא שאבדו השכר ההוא וכן בפרשת מתאוננים ברחו מן מצות שבתורה שהרי אמרו זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם מאי חנם מן המצות והיינו מצות תרומות ומעשרות כי לכך מנו הקשואים והאבטיחים שפטורין מן המעשר בח"ל אפי' מדרבנן לפיכך אילו לא הפסיק בפרשת ויהי בנסוע הייתי אומר שיש להם דין העובר עבירה ושנה נה שנעשית לו כהיתר כך הותרה להם הרצועה להיות מכלל שונאי התורה והמצוה ובתרי זימנא הוי חזקה לישראל בדבר הרע הזה קמ"ל ויהי בנסוע הארון וגומר ובזה השמיענו שבודאי תוהים על הראשונות ומתחרטין על שסרו מאחרי ה' ועשו תשובה מדמצינו שגם אחר מעשה זה היה הארון נוסע לפניהם ומשה ברכם בנסוע הארון ובנחה יאמר וגומר ש"מ שעדיין הם ראוין לברכה לפי שעשו תשובה על הראשונה ואם כן אף על פי שחזרו לסורם במתאוננים מכל מקום אינן בכלל העובר ושנה בה וכו' מאמר (רלט) טעם על השליו במקום ששאלו בשר ודגים ולהצעת עניין הפרשה יתכן לפרש שפורענות ראשונה ושניה הכל מדבר מענין אחד ונקדים לביאור הפרשה מה שמצינו שאמרו זכרנו את הוגה ואמרו מי יאכילנו בשר כפוסחים על שתי סעיפים והקדוש ברוך הוא נתן להם השליו מין שלישי לפי שתפלו על המן לאמר מאחר שכל מאכל אשר יאכל צריך להיות מורכב מן כל ד' יסודות כדי להחזיק ד' יסודות שבאדם תמורת מה שיותך מהם מן הליחות השרשית והרי המן הזה אין בו כי אם ב' יסודות היבשים, והם יסוד אש ורוח שאין בהם לחלוחית שהרי המן נקרא לחם אבירים לחם שמלה"ש אוכלים אותו וכתיב עושה מלאכיו רוחות משרתיו אש לוהט ואם כן מסתמא כמוהם יהיו מאכלם מורכב מן אש ומים לחוד והם נותנין רק יבישות על כן אמרו ועתה נפשנו יבשה והכתוב מעיד שיש בו לחלוחית שנאמר וטעמו כטעם לשד השמן לשד היינו לחלוחית מלשון נהפך לשדי בחרבוני קין סלה, לכך נאמר ויהרוג במשמניהם לפיכך הזכירו בתלונתם זכרנו את הדגה שנבראו מן המים והם טובים לחזק יסוד המים ואמרו מי יאכילנו בשר בהמה שנבראו מן העפר כדי לחזק יסוד העפר ועל שניהם כאחד אין שואלין כמו שלמדו מן פסוק ונבקשה