שפתי דעת רנד

חלונות כי חלוני דבוק אלא רצה לומר חלוני שקופים ר"ל במקום שרגילין להיות שקופים עשאן אטומים, או דקדק מלשון לבית שקופים ר"ל הבא לבית מצא מבחוץ שקופים וק"ל, ומסיק ולא עוד וכו' וקשה מאי ולא עוד דקאמר אלא כך פירושו מתחילה אמר שלכך שנה ושילש צווי הנרות כדי לחזק ולהאדיר המצוה כמצות לא תאכל דם כדי שיהיו נזהרים בה מאוד, ולא עוד אלא נוסף על זה שנה ושילש בה להורות על הנצחיות של מצוה זו שתהיה בחזקתה גם בזמן הגלות זה"ש ולא עוד אלא שאם אתם זהירין להעלות נרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד ר"ל כל ימי היותכם בגלות לא ימוש אורי עד לעתיד כי אז מוסיף אני אור גדול מאור של גלות כי יודלק יש מיש שנאמר קומי אורי כי בא אורך רצה לומר כבר בא אורך כי לא סר כל הימים כי אף בזמן הגלות יאר פניו אתנו סלה ולעתיד ידליק מן אור זה אור חדש וגדול מן הראשון ותדע ותבין כי הנרות והברכות הקיימים לעולם כוללים כל ההצלחות כי אית' פלוגתא בגמרא אם קני המנורה היו מזרחים ומערבים או ימינים ושמאלים, וכן ברכה אמצעית יאר ה' וגומר יש ב' ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה, וכל ההצלחות כלולים בשני בני היצהר שנזכרו בזכריה קרן מלכות וקרן כהונה כפירש"י ובקניית החכמה והעושר אורך ימים בימינ' ובשמאל עושר וכבוד שכן אמרו הרוצ' להחכים ידרים להעשיר יצפין, והסובר ששני צידי המנור' היו בין מזרח למערב סובר כמשמעות נבואת זכריה דהיינו שני הזתים קרן כהונה דהיינו כתר תורה כמ"ש שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו וכתורה נמשלה ולשמש בפסוק לשמש שם אוהל וגומר תורת ה' תמימה וגומר כי מטעם זה מצינו בדגלי יהודה יששכר זבולון למזרח כי מהם תצא תורה יהודה מחוקק ומבני יששכר יודעי בינה וזבולון מושכים בשבט סופר, וזהו ג' קנים של מזרח אבל קון מלכות שייך לירח שנראה במערב תחילה כירח יכון עולם ועד פעם מליא' פעם חסירה כך מלכות ישראל ט"ו דור עלו ט"ו דור ירדו כדאיתא במדרש, וא"כ יברכך היינו בשמאל כנגד ימין הקורא והיינו בממון כפירש"י ואברכך בממון כי עושר משמאל, אבל ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כנגד אורך ימים שבימין כי בזמן ששלום לך בין ד' יסודות יאריכו ימיך והסובר שהמנורה הית' ימין ושמאל אם כן שם צוה ה' את הברכה באורך ימים מימין ועושר משמאל אם כן תפרש יברכך האמור בראש מיוחס לרוח מזרחי שבראש וברכה זו בקרן כהונה ותורה כי שם צוה ה' את הברכה ופסוק וישם לך שלום קרן מלכות דוד כדמסיק בילקוט וישם לך שלום ר' נתן אומר זה שלום מלכות בית דוד

מאמר (רלז) נבואת זכריה והוציא את אבן הראשה

ויצא לנו מזה חתימת נבואת זכריה מי אתה הר הגדול לפני זרובבל למישור והוציא את אבן הראשה תשואות חן חן לה יען כי הראה ה' ליעקב בנין המקדש בנוי וחרוב ודרשו על פסוק כי בא השמש פסוק אומללה יולדת השבעה באה שמשה עיין בילקוט וק' מה עניין לשבעה כאן אלא שרמזו לו החורבן וכיבוי ז' קני המנורה יולדת השבעה ר"ל הנותנת אורה לכל ז' כוכבי לכת ובסבה זו באה שמשה כי המנורה מאירה לשמש על כן הראה לו הקב"ה. גם בנינו ואמר לו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה הזכיר הרוחות שלא כסדרן אלא מקבילין זה לעמת זה כי ר"ל ימה וקדמה כנגד קני המנורה מזרחים ומערבים צפונה ונגבה כנגד ב' ברכות יברכך ישא שמימין ומשמאל ולמ"ד שני יהיה הכל בהפך שימה וקדמה כנגד הברכות צפונה ונגבה כנגד קני המנורה שמימין ומשמאל לפי שכבר יצא מבאר שבע דהיינו מן הגלה שמימין המנורה ומשמאלה וגלה היינו מעיין ובאר ושם רמז לו כי בא השמש לפי שאומללה באר שבע דהיינו יולדת שבעה כי מן הבאר וגלה ההיא ישקו כל שבעה נרות, ע"כ נחמו