שפתי דעת רנב

שלמעלה ולא שינה לסכל הכוונה שכוין איזו נר שלמעלה מול נר שלמעלה שאינו שייך לו, ובדרך זה שפיר קאמר שהנרות קיימים כי נר שלמעלה, שהודלק ע"י נר שלמעלה אע"פ שנר אלהים כבה בשעת החורבן מ"מ נרות שלמעלה שהודלקו מנרות שלמטה לעולם לא יכבו כי המדליק נר מנר אף אם נר זה שהודלק ממנו כבה מ"מ הנדלק אינו כבה בעבור זה, ובזה נחמו לאהרן לומר שהנרות הם לעולם ממה שנ' אל מול פני המנורה

מאמר (רלו) מדרש על פסוק כי מי בז ליום קטנות וביאור בהחלונות

וזהו שמסיק ברבתי אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שלא תהיה מבזין על המנורה הוי כי מי בז ליום קטנות ושמחו וראו את האבן הבדיל ביד זרובבל שבעה אלה עיני ה' משוטטות בכל הארץ זו המנורה, שבעה אלו שבעת הנרות כנגד ז' כוכבי לכת שמשוטטין בכל הארץ כך הם חביבין שלא תהי' מבזין עליהם לכך נ' אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות שלא יטעה יצרך אותך לאמר לאורה הוא צריך ראה מה כתיב בחלונות וחלונות אילמות וגומר וכן לאלימלת כחלונות כחלונות לא נאמר אלא כהחלונות שיהיו רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי שיהיו מוציאין אורה לחוץ וק' כדי שלא יטעך יצרך מה ענינו אל הקודם עד שהוצרך בעל מתנות כהונה לפרש שהוא ענין בפני עצמו ודוחק ובהחלונות פירש דבר זר מאוד כי פי' כה"א זו שפתחה העליון צר והתחתון רחב, והפירוש הברור הוא הדבר שכתבתי שנרות שלמטה מוסיפין כח בנירות שלמעלה בסוד מעלה ומוריד כי בכל דבר כך היא המדה שע"י המצוה שנעשית כתיקונה מלמטה מעלין השפע למעלה ומוסיפין בו כח כארז"ל שהצדיקים מוסיפין בכח של מעלה שנאמר ועתה יגדל נא כח ה' ומשם חוזר ויורד השפע למטה וכך הוא הענין במנורות שלמטה ושל מעלה כאמור ומדוקדק זה יפה מלשון כהחלונות בה"א הידיעה שרמז בו לחלוני רקיע כמו שאנו אומרים בנוסח התפלה ובוקע חלוני רקיע ומוציא חמה ממקומה וכו' ואותן חלונות פתוחים להאיר למטה ואז פשיטא שהם רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי להאיר למטה כך חלונות המקדש גם כן רחבות מבחוץ וצרות מבפנים כדי להאיר למעלה ולהוסיף כח ואורה באור השמש וא"כ יצא מקום לך לבזות מאור היומי ולהקטין ערכו מאחר שאור גלגל היומי שלמעלה צריך לנרות שלמטה על כן פתח ודרש אל מול פני המנורה וגומר שלא תהיו מבזין על המנורה ר"ל הזהר לך שלא תבזה מנורה שלמעלה כמ"ש כי מי בז ליום מי הוא אמר ותהי לבזות גלגל היומי וליתן לו קטנות לומר קטון הוא מלהאיר עד שצריך או' מלמטה האומר כן טועה הוא כי אין דבר זה לו לבזיון כי כך היא המידה בכל מעשה המקדש כי כולו עשוי כתבנית כל ג' עולמות כמעשה שמים וארץ בחכמה ודעת ותבונה כי יודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ כמבואר למעלה פרשת תרומה ויקהל, וכמו כן כאן כשראו את אבן הבדיל ביד זרובבל המה ראו כן תמהו וכי לא היה בנאי אחר כי אם זרובבל אלא ודאי שהיה במקום בצלאל לכוין הבנין מול בריאת שמים וארץ ע"י סודות אלהיות שבבנין זה מאז ראו ושמחו גם בשבעה קני מנורה שוודאי כוונתם גם כן מול ז' נירות שלמעלה שהם עיני ה' משוטטות בכל הארץ , ולפיכך מצינו שכל מעשה המנורה נעשה מאליו, המנורה עצמה פירש"י פרשת תרומה שנעשית מאיליה, והדלקת עד כדי שתהא שלהבת עולה מאיליה, ובנבואת זכריה פירש"י כשראה שהזתים נמסקים מאליהם שאל הנביא מה אלה והשיב לו המלאך הדובר בו הלא ידעת מה אלה וקשה אם היה ידע לא היה שואל, אלא פירשו הלא ידעת מן התורה שכל מעשה המנורה נעשה מאליו כך זתים אלו נמסקים מאליהם וטעמו של דבר כי כל האור הואצל מאור העליון ועל כן ראה שבעה ושבעה מוצקות לכל נר ז' פעמים ז' עולה מ"ט כנגד מ"ט