שפתי דעת רנ

שמשוררי' בכל בתי משתאות גם בדורות הללו ומתרצים מה שנ' השיר לא ישתו יין היינו לפי שהם משוררים בשיר של תשבחות להקדוש ברוך הוא ורחמנא לבא בעי שאין הדבר כן אלא להנאתם מתכוונים, לכך נאמר איש כי יפליא וגו' זה הרוצה להביט נפלאות מן תורת ה' יזיר מן היין כי הוא מקלקל עיני השכל, ויכול להיות שפסוק אוסרי לגפן עירה מדבר בעתיד שלעתיד לא יהיו להוטים אחרי תענוגות בני האדם למשוך ביין בשרם והיינו שבט ומחוקק שהזכיר כי המה שני ראשי אלפי ישראל מחוקק המה חכמי הדור תופשי התורה ושבט המה ראשי גליות אשר בידם שבט המוסר לא יסורו מישראל עד כי יבא שילה ואז אפילו אם יהיה רבוי יין עד שאשרי לגפן עירה ולשורקה בני אתונו מכ"מ לא יבקשו לשתותו אלא להשתמש בו דברים אחרים כמו כבס ביין לבושו וגו' אבל לא לשתיה לפי שמזיק לעיני השכל שנאמר חכלילי עינים מיין אבל לבן שנים מחלב על ידי הסנהדרין תופשי התורה המחוורין כל דין כחלב כמו שנאמר את מי יורה דעה וגומר גמולי מחלב וגו', ולכך נאמר בפרשת נשא את ראש דווקא אצל בני קה ובני גרשון ולא אצל בני מררי, לפי שהם כנגד שבט ומחוקק כי קהת שנשא הארון היינו מחוקק שנאמר בו ולו יקהת עמים אסיפת עמים לישיבה מלשון דאקהו אקהיית בשוקי דנהרדעי והיינו תופסי הישיבה ועל זה מורה שם קהת, גרשון הבכור הוא כנגד ראשי גליות כלשון גרשון ועל כן משאו מכסה האוהל כי כך המה מגינים על כל בית ישראל והם להם ככיסוי על דרך אמרו רבותינו זכרונם לברכה לבעו רחמי אתכליא על עליא כו' המשילם לעלה זה המכסה את הפרי כך מנהיגי ישראל להם משפט הבכורה כדאמרינן אף אני בכור אתנהו וגומר והיינו כנגד שבט מלכות כמו שנאמר שבט מישור שבט מלכותיך, אבל בני מררי הם כנגד הכלל של כל בית ישראל על כן משאם קרשי המשכן כי המה גוף הבית כדאמרינן בית ישראל ברכו את ה' לכך לא הזכיר אצלם לשון נשא כי אין נשיאות כי אם לשבט ראש בני גרשון או למחקק ראש בני קהת דאקחו אקהייתא, ומסיק במדרש שהיו בני קהת מהלכים ופניהם אל הארון והיו הולכים אחוריהם שלא ליתן אחוריהם כנגד הארון זו הוראה לכל תופשי התורה ללמדה לשמה ושלא יפנו פני תכליתם אל מול איזו תכלית חיצוני כמנהג רוב הלומדים שבדורינו: מאמר (רלג) אל תהיו כעבדים כו'

ובההיא שאמרו אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב על מנת שלא לקבל פרס וכפי הנראה שאין חוב זה מוטל עלינו להשתמש על מנת שלא לקבל פרס אלא מוטל עלינו שלא לעבוד על מנת לקבל פרס אלא סתם, ועוד קשה הוה ליה למימר כעבדים העובדים ולמה נקט משמשין, ולמה קרא השכר בשם פרס, ונראה שפרס מלשון פרוסה ושימוש אינו גוף העבודה אשר עליה נשכר העבד לעשות מלאכות ממש, כי השימוש מדבר בדברים קלים כמו למזוג לו הכוס ודוגמתו, ומדרך העבדים הנשכרים למלאכות גדולות לשמש את רבם שלא מצד החיוב כדי שיתן להם פרס חלק מן השכר לאלתר כי אין שכירות משתלמת אלא לב סוף, וכדי שיותר ליתן לו פרוסה וחתיכה מן השכר לאלתר הו מוסיף לשמש לו אף בדברים שאינו נשכר להם, ועל זה, בא להזהיר שאנחנו לא נעשה כן לקבל השכר פרוסות וחתיכות קצת לעולם הבא וקצתו בעולם הזה אלא יהיה שמור לנו כל השכר לעולם הבא כי כן דרך החסידים שאינן מבקשים כלום משכח בעולם הזה כדי שלא ינוכה להם משכרן לעולם הבא כלום ושם יקחו שכרם משלם ול פרוסות ואפי' שכר שימוש תלמיד חכם אינן מבקשין בעולם הזה אלא כל מגמת על מעשיהם פונין מול ארון ברית ה' ולעמת זה יאר ה' פניו אליך וגומר ישא ה' פניו אליך פנים אל פנים וישם לך שלום