שפתי דעת רמו

כך פן יפרץ בם, אלא כך פירושו שהחוטא בנגיעת יד בגופו ממש נענש בגופו וסקל יסקל, אבל החוטא בראיה נענש גם בעולם הבא כי הוא זן את עיניו מן השכינה וגוזל מזון שלו השייך לו לעולם הבא כי שם צדיקים יושבים ונהנין מזיו השכינה וכמו שנאמר כי לא יראני האדם וחי אבל רואה הוא אחרי מוחו לפיכך נאמר פן יהרסו אל ה' לראות ונפל ממנו רב היינו שיפול ממנו גם חלקו של עולם הבא שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך, אבל כשאמר והכהנים והעם אל יהרסו לעלות אל ה' אינו מדבר בראיה כלל אלא בסתם עליה בהר היינו הנגיעה בו כתיב פן יפרוץ בם פרצה בעה"ז כפרץ עזה, לפי שגם אצל בני קהת נאסרו שניהם שנ' ואחרי כן יבואו בני קהת לשאת ולא יגעו אל הקודש ומתו וכתיב ולא יבואו לראות כבלע את הקודש ומתו הרי ציווי לנגיעה וצווי לראיה, ועל שתי אזכרות אלו אמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי וגומר ואז הזהירם על הראיה ואמר וחיו ולא ימותו וחיו בעה"ז ולא ימותו לעולם הבא כי כן דרשו יחי ראובן בעה"ז ואל ימות לעה"ב וטעמו של דבר כי חיי העה"ז הם לגוף הנגוף שהוא מת בטבע וחי במקרה על כן צריך האדם לעשות דבר המחזיק חיותו שכנגד הטבע אבל הנשמה חיה היא בטבע ומתה במקרה על כן אין האדם צריך לעשות דבר ליתן לה חיים כי חיות הנה כוחות הנשמה אך צריך שלא יעשה דברים הממיתין אותה נגד טבעה על כן בכל מקום נרמזו חיי העולם הבא השייכין לנשמה בולא ימות והוא פירוש נכון וברור ועל חיי העולם הבא אמר אל תכריתו כי סתם כרת הוא לעולם הבא כמו שדרשו על פסוק הכרת תכרת, וכן מסיים ברבתי במדרש הנזכר למעלה בפסוק וזאת עשו להם וחיו ולא ימותו אמר הקב"ה התורה היא עץ חיים למחזיקים בה ונ' כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא ובני קהת מחזיקים בתורה שהוא חיים זה הארון שנושאים שבו התורה בדין היא שיחיו ולא ימותו הוי וחיו ולא ימתו עד כאן, ותדע כי שני פסוקים אלו הובאו גם בפרקי אבות על מה שאמרו גדולה תורה שנותנת חיים לעושיה בעולם הזה ובעולם הבא שמע מינה שלא דאי זה כראי זה שפסוק עץ חיים היא נאמר על אריכות ימים בעולם הזה כי האדם עץ השדה הוא וכתיב כי כימי העץ ימי עמי ופסוק כי חיים הם למוצאיהם מדבר בעצם החיים שהוא לעולם הבא כי התורה עצמות החיים וגם בעולם הזה היא מרפא לבשרו

וראייה ברורה לדברינו ממה שמסיק ברבתי סוף פרשה במדבר אמר רבי יוחנן עזה בא לעולם הבא שנאמר וימת שם עם ארון האלהים מה ארון קיים אף עזה קיים לעולם הבא, וקשה מהיכא תיתי שלא יהיה לו חלק לעולם הבא אלא לפי שנאמר כאן אל תכריתו וגומר וחיו ולא ימותו בעולם הזה ובעולם הבא הוצרך לפרש שעזה בא לעולם הבא לפי שעונש העה"ב אינו בא כי אם על הראיה ולא על הנגיעה ועזה לא חטא בראיה כי אם בנגיעה לבד שנאמר ויאחז בו כי שמטו הבקר ועל הנגיעה בא עונש מיתה מן העולם הזה ובזה מתורץ למה קראו המקום פרץ עזה אלא ודאי זה פסוק פן יפרץ בם הנאמר על הנגיעה כדלעיל

זהו שמסיק ברבתי פרשה זו וזה לשונו וירכיבו את ארון האלהים על עגלה החדשה, לא נשאו כתורה שהרי כתיב ולבני קהת לא נתן עגלות וגומר מפני מה נענש שנתעלם מקרא זה ממנו, שקרא לדברי תורה זמירות שנאמר זמירות היו לי חקיך מבית מגורי אמר ליה הקב"ה דברי תורה שכתוב בו התעוף בו עיניך ואיננו, תרגום יונתן ותעוף שאם תכפל עיניך, לסתום עין בהיסח הדעת מהסתכל בם מיד ואיננו, אתה, קורא אותה זמירות, הרי אני מכשילך בדבר שאפילו תינוקות של בית רבן יודעין אותו שנאמר ולבני קהת לא נתן עגלות כו' וקשה מה ענין עונש זה לקריאת זמירות ואיך היה העונש מדה כנגד מדה, ועוד קשה וכי כך מדתו של הקדוש ברוך הוא להכשיל את ה בעבירה אחרת, ונראה שכך פירושו שדור קרא מה שנאמר בתורה אל תכריתו