שפתי דעת רמד

חביב להקב"ה כמ"ש והייתם לי סגלה מכל העמים והיינו אוצר חביב כדבר שמכניסין לקיום כי יראת ה' היא אוצרו ולפי שהדבר המדוד והמנוי שלטא בו עינא בישא על כן פירש במדבר באהל מועד שהתורה ניתנה במדבר הגינה בעדם כמ"ש בטנך ערימת חיטים סוגה בשושנים ששונים הלכות ויכול להיות שלכך נקט בטנך לרמוז על התפילה שנאמר וכל קרבי את שם קדשו, ועל התורה שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וכמ"ש ותורתך בתוך מעי והיינו הלומד תורה לשמה והוא שמורה בתוכו לאפוקי הלומדים שלא לשמה אין תורתם כי אם מן השפה ולחוץ ותוכו ריק

ועל זה מסיק בפרקי אבות אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול יוצא מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה כו' עד חירות על הלוחות וכפי הנראה ק' מנא לו לומר כן שהבת קול יוצאות בכל יום וכי מפני שהוא שמע פעם א' הקול פשוט לו שכך הוא יוצא בכל יום ויום, וע"ק למאי נפקא מינה יוצא הקול במקום מדבר וחרב שאין בני אדם מצוין שם ומאי בת קול דקאמר ויתר פרטי המאמר צריכין ביאור וכפי הנראה שלא היה שום קול אלא שריב"ל ר"ל דרך מוסר אל הלומדי התורה שלא לשמה וכל תורתם אינם אלא מן השפה ולחוץ הלא יש להם לדעת למה נקרא הר זה הר חורב כי שם זה אינו נאות אל ההר חמד אלהים לשבתו אשר עליו נתנה התורה שהיא בנינו של עולם אלא ודאי כדי לגלות אוזן אנשים ע"י התורה יכול להיות שתצא לו חורבה ממנה והיינו אם ילמדוה שלא לשמה כמ"ש דאיימין בה סמא דחיי דלא איימין בה סמא דמותא וכן הלומד ואינו מקיים יותר טוב היה לו שלא למד תורה משלמדה כי מוטב שיהיו שוגגים כו', וזה הקול שהזכיר לא היה שם קול ממש אלא בת קול י"ל תולדה של הקול כי בכל יום ויום יכול כל אדם להשמיע לאזניו מוסר זה כאילו שמע קול לו קול אליו וא"כ יכול להשמיע לעצמו קול זה מהר חורב ר"ל למה נקרא הר חורב אלא ודאי לפי שע"י הלימוד יכול לבא לידי חורב ושממון וזה"ש או להם לבריות מעלבונה של תורה כי כשאינו לומד לשמה או לומד ואינו מקיים אין לך עלבון גדול ממנו אל התורה או יאמר שהתורה גורמת לו עלבון ולא לכבוד הוא לו מה שעוסק בתורה ואדרבה מחרפין אותו על תורתו ואומרים ראה זה פלוני שלמד תורה כמה מקולקלים דרכיו אוי להם לבריות שלמדו תורה כו' כדמסיק מסכת יומא זש"ה או להם לבריות שהבריות אומרים אוי לו לזה שלמד תורה כו' שכל מי שאיני עוסק בתורה נקרא נזוף כי זה העוסק בתורה שלא לשמה אינו נקרא עוסק בתורה אלא עוסק בדבר אחר אשר הוא חושב להשיג ע"י הלימוד והוא נקרא נזוף מן הבריות המחרפין אותו כדמסיק בגמרא, זש"ה נזם זהב באף חזיר וגומר כי אילו לא היה הנזם זהב באף חזיר אף אם היה החזיר מלוכלך בטינוף לא היו נותנים אליו לב לדבר ממנו כי זה דרכו אבל כשיש באפו נזם זהב אז הנזם זהב גורם לו שרבים יסתכלו בו וידברו בגנותו כך אשה יפה וסרת טעם כי אשה סרת טעם ואינה יפה אין העולם מרגישין בחסרונה כי אין איש שם על לב לבקר במומה אבל כשהיא יפה אז היפוי גורם לה שמסתכלין בה ואגב זה יבקרו אחר מומה כך זה הלומד התורה אם לא הי' לומדה כלל יותר היה נוח לו משלמדה שלא לשמה ואינה מקיימה ואומר והלוחות מעשה אלהים המה ר"ל לכך לא נבראו בדבור כשאר בריאות אלא במעשה ידי ה' להורות שחפץ ה' שמקבלי הלוחות לא המדרש עיקר אלא המעשה חרות על הלוחות היינו הכתוב רמז שיהיו המצות ג"כ חרותים על לוח לבו של אדם ותורת ה' בתוך מעיו אבל הקרי אל תקרי חרות לבד אלא גם חירות מן הגלות לאפוקי ממי שלומד ואינו עושה עליו דרשו פסוק באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו וכן אמרו כל הפורק ממנו עול תורה נותנין עליו עול מלכות כו' ואם כן אינו בן חורין וע"כ נקראו הר חורב שיכול לבא לידי חורבן המקדש על ידו והגלות ישראל מעל אדמתם וכל מי שעוסק