שפתי דעת רמ

תבן וקש די באחד מהם גם שתי פסוקים על קש למה לי וע"ק למה פרט ק"ש ותפלה ומהיכן למד לומר שבשביל הניה דק"ש ותפלה הם נמנים ונראה לפרש שכל שעה דנקט היינו מה שמצינו פרשת בלק שפרש"י בפסוק שתום העין ורז"ל אמרו לפי שאמר ומספר את רבע ישראל שהקב"ה יושב ומונה רביעיותיהן של ישראל מתי תבא טפה שנולד הצדיק ממנה כו', והיינו בכל שעה ממש ודקדק זה מפסוק בטנך ערימת חטים בטנך למה נקט אע"פ שיש לפרשו על מספר של פרי הבטן או על שבט לוי כי למוד הוא להיות נמנה מבטן מ"מ בעל המדרש זה רצה לפרשו על שהוא מונה רביעיותיהן דהיינו הטיפה בעודה בבטן קודם שנוצר ממנה הצדיק וסמך זה לפרשה זו המדברת מן מספר ישראל ולוים ורצה ליתן טעם למה נמנים הלוים מבן חודש אלא לפי שהיו המעולים בכ"י והקב"ה מונה כל שעה מתי תבא הטפה שהצדיק נולד ממנה א"כ מאחר שכבר מנאם הקב"ה בעודם בבטן על כן צוה למנותן מיד אחר שיצאו מכלל נפלים, ומה שנתן טעם למנין בני ישראל לפי שקורין ק"ש ומתפללין וכו', דקדק זה ממה שנאמר כאן במדבר סיני באוהל מועד רוצה לומר מנאן בזכות ק"ש העומד במקום תורה כי מי שלא אמר כי אם ק"ש שחרית וערבית יצא ידי תלמוד תורה לכך אמר במדבר כנגד התורה שנתנה במדבר, ובאוהל מועד כנגד התפלה שבאוהל מועד כמו שכתוב כי ביתי בית תפלה יקרא, ובעבור הניה זו שיש להקב"ה מישראל הוא מונה אותם כל שעה והיה יכול להזכיר התורה בפירוש אך נקט קריאת שמע להורות לפי שהעמלקים נמשלו לקש שאין לו הניה מהם אבל קש של ישראל יש לו הניה ממנו כי ק"ש ראשי תיבות קריאת שמע, וכן תבן עו"ג אין להקב"ה הניה מהם אבל מן תבן דישראל יש לו הניה כי במקום התבן שאינו עושה פרי ישראל השבחים להקב"ה בתנובת שפתותיהם כד"א בורא ניב שפתים כי תבן אותיות תנב כי פי צדיק ינוב שבחו של הקב"ה והתפלה ייחס ליסוד הרוח כמו שאומרים ורוח כל בשר תפאר ותרומם זכרך מלכנו תמיד והתורה אל האש מימינו אש דת וברוח שפתותיהם של ישראל ובאש תורתם ידחו העו"ג לכך מביא ב' פסוקים אלו יהיו כקש לפני רוח ופסוק והי' בית יעקב אש ובית עשיו לקש כי כבר הובטחו ישראל כשהקול קול יעקב מצפצף בשני קולות אלו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין ידי עשיו שולט בו, לכך נאמר שאו את ראש, כי יסוד הרוח והאש מטבען לעלות ולהתנשא למעלה כך ישראל בזכות התורה והתפל' שנרמזו ביסוד האש והרוח יתנשאו מעל' מע' ונקט כל יוצאי צבא למלחמ' כי בשתים אלו ישראל נוצחי' במלחמה לכך אמר אתה ואהרן משה בזכו' תורתו ואהרן בזכו' עבודתו שבלב ומה שאמר לא נמנין ולא נמדדים הזכיר לשון נמנין כנגד המספר של הפרש' ונמדדים כנגד הדגלים שבפרש' כי לשון מדידה שייך בגובה מלשון אנשי מדות כי ע"י הדגלים הרימו ישראל נס ודגל ההתרוממות כנגד כל האומות עד שהיו מסתכלין בישראל, ואם תדקדק בפרשה תמצא בדגלים כל מה שתמצא במספרים, כי כמו שהמספר היה כדי להודיע שיש כ"ב אלף בכל שבט הראוין להשראת השכינה: כך אמרו מאמר (רכו) מדרש רז"ל על פסיק ובשם אלהינו נדגול במדרש גם בדגלים וז"ל, מ"ד נרננה בישועתיך ובשם אלהינו נדגול בשעה שנגלה הקב"ה על ישראל בסיני ירדו עמו כ"ב אלפים מרכבות של מלאכי השרת שנאמר רכב אלהים רבותים אלפי שנאן ה' בם סיני בקודש והיו כלם דגלים שנאמר דגול מרבבה כיון שראו אותם מיד נתאוו ליעשות דגלים כמותן שנאמר הביאני אל בית הין ודגלו עלי אהבה, אמר הקב"ה חייכם שאני עושה אתכם דגלים כאשר התאויתם שנאמר ימלא ה' כל משאלותך עכ"ל, ויש לומדים זה מן פסוק איש על דגלו באותות פירשו באותות לשון תאוה כמו באותיות אלף נקודה פתח וי"ו שב"א וק"ל אם כן היו בדגלים ג"כ של כ"ב אלף וצריכים הדגלים ג"כ מספר זה כמו המספר דהשראות שכינה