שפתי דעת רלט

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד באחד לחודש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים לאמר, שאו את ראש וגו', כל מראה מקום זה ל"ל, וכפי הנראה שמה שאמר בשנה השנית וגו' היינו שבא לתרץ מה שהקשה רש"י פרשת כי תשא וכי אפשר שבשני המספרים היו ישראל שוים ת"ר אלף כו', ותירץ אצל שנות האנשים נמנו בשנה האחת אבל לצאתם מארץ מצרים הי' בשנה השנית לכך אמר כאן שהיה שנה שנית לצאתם מארץ מצרים אבל לא לשנות האנשים על כרחך היה מספרם שוה, ומה שאמר באחד לחודש השני להורות שמספר זה היה בעבור השראת השכינה כי באחד בניסן הוקם המשכן ועדיין לא שרתה בו שכינה לעשות לו דירת קבע עד ל' יום שחזקתו בו דירת קבע וראיה ממזוזה וכן מורה לשון השראת מורה על שרייה של קבע וטעם שהשראת שכינה צריך מנין טעמו של דבר בארתי בספר כלי יקר שאין הקדוש ברוך הוא משרה שכינתו בפחות מן כ"ב אלף על כן ההשראה צריכה מנין לראות אם יש בכל שבט מתי מספר עד שראוין להשראת שכינה כי מחנה שכינה כ"ב אלפים שנאמר רכב אלפים רבותים אלפי שנאן ה' בם רוצה לומר כשמספר זה במלואו אז ה' בם וכן היה בסיני בקודש כי שם בא אלהים וכל קדושיו עמו, ותדע שבמחנה שכינה לעולם חצים לימין וחצים לשמאל כמו שנאמר וכל צבא השמים עומדים מימינו ומשמאלו וארז"ל אלו מיימינים לזכות ואלו משמאילים לחובה, לכך נאמר יפול מצדך אלף ורבבה ממונך אליך לא יגש דהיינו בין הכל י"א אלף וכלם מן המשמאלים לחובה וכולם לא יוכלו לך, ומה שימין האדם מפלת רבבה והשמאל רק אלף, אמרו רז"ל פרק כל כתבי לפי ששמאל האדם מקיימת מצות תפלין לבד על כן אינה מפלת כ"א אלף מקטריגים אבל הימין כי בה עושה כל המצות מפלת עשרת אלפים, אך קשה במדבר סיני באהל מועד למה לי, ועוד קשה רש"י פירש מתוך חיבתן לפניו מונה אותם כל שעה כו', היכן מצינו שמונה אותם כל שעה כי לא הזכיר רש"י כי אם שלשה פעמים שמנאן ועדיין אין זה כל שעה מאמר (רכה) ביאור מדרש בטנך ערימת חטים כו'

במדרש שאו את ראש וגו', הה"ד בטנך ערימת חטים ישראל נמשלו לחטים, מה חטים הללו נכנסות לאוצר במנין כך אמר הקב"ה שיהיו ישראל נמנים כל שעה לכך נאמר בטנך ערימת חטים אבל התבן והקש אינן לא נמנין ולא נמדדים כך עמלקים וישמעאלים נמשלו כתבן וכקש שנאמר יהיו כקש לפני רוח וכן כתיב ובית עשיו לקש למה לפי שאין להקב"ה הניה מהם שנאמר כל הגוים כאין נגדו אבל ישראל יש להקב"ה הניה מהם קורין ק"ש ומתפללין ומברכין שמו של הקב"ה בכל יום לפיכך הם נמנין כל שעה לכך נמשלו לחטים שנאמר בטנך ערימת חטים עד כאן לשונו, וקשה גם על המדרש למה נקט כל שעה, וע"ק מהו שאמר נמנין כל שעה לפיכך נאמר בטנך ערימת חיטים איך למד מן פסוק זה שמנאן כל שעה, ועוד קשה למה לא נמנין ולא נמדדים מה ענין מדידה לפרשה זו שאינה מדברת כי אם מן המנין, ועוד קשיא למה פרט