שפתי דעת רלז

מואב אין מפסיקין כי למד זה מפסוק עמו אנכי בצרה כו' ולפי זה אין חילוק בין ב' תוכחות אלו, ורבנין מוסיפין לומר לא די שאחד קורא כולם אלא צריך להוסיף עליהם תחילה כמה פסוקים של ברכות כדי להודיע לנו כשם שהברכות פשיטא שהם לטובתינו כך הקללות לא לרעתם כו' ובזה מתורץ מה שאמר לא לרעתם נתתי להם ברכות וקללות וכי ס"ד שהברכות יהיו לרעה אלא שר"ל כשם שהברכות הם לא לרעתם כך הקללות, ולמאי נפקא מינה תלה הקללות בברכות אלא כדי ליתן טעם למה מתחילין בפסוקים של ברכות אלא כדי להשוותם יחד, ומכאן יצא לנו טעם על רבוי הקללות של משה כי לטובתינו עשה כן להגדיל האיום למען תהיה יראת ה' על פינו לבלתי נחטא מאמר (רכד) במדרש סייף וספר ניתנו מכורכין מן השמים כו'

וברבתי פרשה זו מסיק וזה לשונו תני בשם רבי אלעזר הסייף והספר ניתנו מכורכין מן השמים אמר הקב"ה אם שמרתם מה שכתוב בספר הזה הרי אתם ניצולין מן הסייף ואם לאו סוף שהוא הורג אתכם מהיכן משמען של דברים שנאמר ויגרש את האדם וגו' לשמור את דרך עץ החיים דרך זו דרך ארץ עץ החיים זו תורה, פירוש שסמך על מה שנאמר ואת להט החרב המתהפכת, תני בשם רבי שמעון בן יוחאי הככר והמקל נתנו מן השמים אמר להם אם שמרתם את התורה הרי ככר לאכול ואם לאו הרי מקל ללקות בו, היכן הוא משמען של דברים אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו וגו', נראה לפרש שהסובר ספר וסייף ירדו כו' רצה לתרץ מה שנתחבטו בו שלימים וכן רבים על מה שבפרשה זו לא נזכרו רק יעודים גשמיים ותירצו בזה שאין יעודים אלו תכלית השכר אלא שר"ל אם בחקותי תלכו אז ונתתי גשמיכם בעתם וגומר ואז לא יהיה לכם שום דבר מונע מן קיום התורה והמצוה כמו שנאמר את הברכה אשר תשמעו על מנת אשר תשמעו כדי שלא יהיה שום מונע וזה דעת הרמב"ם ועל זה אמר ספר וסייף ירדו כי אם לא תשמעו והריקותי אחריכם חרב ואז מרוב בהלות לא תוכלו לעסוק בתורה אבל אם בחקותי תלכו אז יעודים אלו הטובים יגרמו לכם שתוכלו לעסוק בספר התורה אבל הם מצד עצמם אינן סוף השכר כי אם הספר עצמו הוא השכר ומה שהזכיר כל היעודים הללו היינו שהם יביאוך לידי שמירת הספר כשלא יחסר לך כל טוב והסובר ככר ומקל ירדו עם הספר סובר דברים כפשוטן ככר היינו ואכלתם לחמכם לשובע ומקל בשברי לכם מטה לחם או מקל כפשוטו וסובר שמשכר העולם הבא לא דברה התורה כלל מן הטעמים שהזכרנו בספר כלי יקר פרשה זו, וסובר תנא קמא כי אנחנו צריכין לאהוב את ה' על שהנחילנו חיי עולם על ידי הספר ולירא ממנו עבור חרב הגיהנם כדמסיק בילקוט פרשת בראשית על פסוק להט החרב על שם ולהט אותם היום הבא לכך נקט החרב בלשון סייף המורה על עונש הבא בסוף, והסובר ככר ומקל סובר שמלבד שכר העולם הבא דהיינו הספר צריכין אנו לאהבה את ה' על שבטובו חיינו ונותן לחם לכל בשר וצריכין לירא ממנו שלא ילקה אותנו במקל האומות כדאמרינן מקל שקד אני רואה ונקט דווקא מקל כי הוא חציו של ספר כי על כן נאמר בירמיה ואתן בידה ספר כריתות רצה לומר אם תכרות ספר לשנים ישאר מקל חובלים ורצה לומר שהשכר כפלים מן העונש ועוד רמז שהעונש אינו בא במלואו כמו שנאמר כי כפלים לתושיה ודע כי ישה לך אלוה מעוניך, ומקל נועם ומקל חובלים דזכריה דרשו רבותינו ז"ל על תלמידי חכמים שבבבל שמחבלין זה לזה ועל ת"ח שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה וכל זה בסיבת פירוד הלבבות שבין החכמים נחלק הספר לשנים ונולדו שני מיני מקל אלו עד כי יסור ה' לב האבן מקרבנו ויתקיים מה שנאמר ונתתי שלום