שפתי דעת רלו

שנאמר ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כלת חסר כתיב כו', וזהו ענין כ"ב אותיות של ברכות, וקללם בשמונה כי הקללות אינן כי אם בעוה"ז וכלולים כולם במספר שמונה כדמסיק ברבתי פרשת בהר העני יש לו שמנה שמות, עני, אביון, מסכן רש, דל, דך, מך, הלך, וקשה מה בא לאשמועינן בזה אלא שרצה ליתן טעם למה קללם בשמונה אלא לרמוז שכל התוכחות היו בעון שמיטין ויובלין שנאמר אז תרצה הארץ את שבתותיה, ובעון השמיטות מנה בפרשת בהר שמונה מכירות א' מוכר מטלטליו, ב' שדהו, ג' ביתו, ד' בתו, ה' לוה ברבית, ו' מוכר עצמו לישראל, ז' מוכר עצמו לגר תושב או משפחת ווי, ח' לע"ז עצמה, וכל אלו סבת העניות על כן כנגדם אמר שהעני יש לו ח' שמות, אבל לא קללם בעונש העוה"ב כלום, אבל בברכות זכר גם העולם הבא הרמוז בתי"ו של קוממיות לר' מאיר ב' קומות אחת בעוה"ז ואחת לעוה"ב ולרבי יהודה שניהם לעולם הבא אחת לזכרים ואחת לנקיבות כמו שנאמר אשר בנינו כנטיעים הם הזכרים יהיו כאדם הראשון שהיה מטע ה' להתפאר, ובנותינו כתבנית היכל שנמשל לכלה וכבר רמזו בפסוק ונתתי משכני בתוככם, אבל משה קללם בכ"ב ר"ל מראש עד סוף כי בקללות שלו הוזכר עונש העה"ז הרמוז באל"ף שבראש, ורמז גם עונש העה"ב בפסוק גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה כו' כמבואר בכלי יקר פר' נצבים שוה מדבר בעונש העה"ב אשר לא כתוב בתורה, וברכם בשמנה לרמוז שהברכות שלו כולם בעה"ז, ואם תשאל למה עשה משה כן לישראל, הנני ממליץ בעדו כי שכר העה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך על כן לא היה ראוי ליעודו שום אדם בלתי ה' לבדו בפסוק והתהלכתי בתוככם כי מהות שכר העה"ב נעלם מעין כל חי, ועל כן אמרו ישראל למשה משה קצבה אתה נותן לברכתינו רצה לומר למה אין אתה נותן לנו כי אם ברכות העה"ז דבר המדוד ומנוי, אמר להם זו משלי כי אין בידי ליעד שכר העה"ב הנעלם ממני כי אמר לי ה' ופני לא יראו כמו שיתבאר אי"ה לקמן פ' ואתחנן, אבל ה' יברך אתכם כאשר דבר לכם, והיכן דבר והתהלכתי בתוככם אטייל עמכם בגן עדן וזה פי' נכון וברור כי אין הברכה מצויה בדבר המדוד והמנוי דהיינו בכל ענייני העולם הזה כי כולם דבר מדוד ומנוי ויש להם קצבה והפסק ואם כן אין בהם שלימות, אלא בדבר הסמוי מן העין זה שכר העה"ב אשר עין לא ראתה אלהים זולתך ובו ברכם הקב"ה, ומה שקללם משה בכ"ב עשה כן לטובת ישראל לגלות להם שיש עוד עונש גדול לעה"ב אשר לא כתוב בספר התורה בפי': ועשה כן כדי לאיים עליהם ביותר כדי שלא ישובו לכסלה מאמר (רכג) ארז"ל למה אין מפסיקין בקללות

כמו שיתבאר בע"ה לקמן פ' ראה אנכי על מדרש הרבתי למה אין מפסיקין בקללות כו' כרבנין דאמרין לא לרעתם נתתי לפניהם ברכות וקללות אלא כדי להודיע להם איזו דרך טובה שיבחרו בה ר"ל כל עוד שמודיע לו שהרבה רעות תלוין בעבירה ביותר יש לו לברך את ה' עליהם על שהודיעו כמה גדלה רעתו כדי שביותר יהיה נזהר ונשמר, ושם יתבאר שת"ק למד שאין מפסיקין בקללות מן פסוק מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו אל תעשה התוכחה קיצין קיצין ור' יהושע מסיק על שם עמו אנכי בצרה אין כדאי שיהיו בני מתקללים ואני מתברך ברכות הרבה לכל קורא וקורא ורבנין אמרין לא לרעתם כו' ומאי בינייהו אלא לפי שת"ק למד מן פסוק מוסר ה' סובר כדעת הרמב"ם בפרק י"ד מהלכות תפלה שדווקא התוכחות שבתורת כהנים יחיד קורא את כולם לפי שנאמרו מפי הגבורה ובלשון רבים ומדוקדק זה מן פסוק מוסר ה' והיינו שבתורת כהנים לאפוקי אותן שבערבות מואב נקראו על שם משה יכול להפסיק בהם, אבל רבי יהושע סובר כמנהגינו שגם בתוכחות שבערבות