שפתי דעת רלד

גם מ' באמצע כי יש בזה רמז לכל שלשת זמנים ראש וסוף ותוך שהתורה משמרתו כמאמר רז"ל בהתהלכך תנחה אותך בעולם הזה בשכבך תשמור עליך בקבר והקיצות היא תשיחך לעולם הבא כמו שאל"ף בראש מ"ם באמצע תי"ו בסוף, כך העולם הזה בראש הקבר באמצע בין ב' הגבולים, ת' בסוף סימן לדבר אותיות מת הם לאחר מיתה וכנגדם אמר בפרשה זו ג' ונתתי, א' ונתתי גשמיכם זהו שכר העוה"ז, ב' ונתתי שלום בארץ זהו כנגד בשכבך תשמור עליך בארץ ממש כד"א יבא שלום ינוחו על משכבותם, ג' ונתתי משכני בתוככם אטייל עמכם בגן עדן לעה"ב, ומשלשתן לא בקש דוד כי אם העולם הבא יעוד של ונתתי משכני בתוככם ועל כן השיב רגליו לילך בדרכי התורה כי היא תמליץ בעדו לעולם הבא שנאמר והקיצות היא תשיחך וכל מצוה ומצוה תבא ותעיד עליו לעולם הבא יתנו עדיהן ויצדקו זה"ש ואשיבה רגלי אל עדותיך קרא התורה עדות על שם שכל מצוה מעידה על זה שעשאה כדאיתא בגמרא, והקללות מן ו' עד ה', כי כשיראל הולכין לפנים ולא לאחור אז יזכו לכל היעודים מן א' עד ת' דהיינו לפנים ולא לאחור, ונכלל בזה גם סידור של הלימוד שמחנכין כי הקטנים מתחילין ה' חומשי תורה ואחר כך ו' סדרי משנה וזהו תורת אמת של ההולכים לפנים ולא לאחור, אבל הקללות באין אם תורת אמת נעדרת נזורו אחור ומכלל הקלקולים הוא קדימת וי"ו לה"א כמנהג הדורות הללו שבטרם ידע הנער דבר מן חמשה חומשי תורה ילמדוהו ו' סדרי משנה מחמת יוהרא ועי"ז כי יגדל לא ידע בין ימין ושמאל ומטעם זה הקללות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א, ויש עוד רמז בוי"ו ובה"א ליתן הבטחה לישראל בכל התוכחות הללו, שלא יכלו בין האומות וסופם לצאת מהם על דרך שאמרו במדרש שנכתב בתורה ה' פעמים יעקב מלא וי"ו וכנגדם ה"פ אליה חסר ו', לפי שיעקב נטל למשכון חמשה ווי"ן אלו מן אליהו שיבא ויגאל את בניו וטעמו של דבר כי חמשה ווי"ן דומה לחמשה אצבעות ורצה לומר שנתן לו אליהו ה' אצבעות דהיינו תקיעת כפו על שיבא ויגאל בניו והיינו ערבון כמו שנאמר אם ערבת לרעך תקעת לזר כפך, ותדע ותבין כי נאמר בפר' זו וזכרתי את בריתי יעקוב למה נכתב דוקא כאן מלא וי"ו אלא שבא לתרץ למה הקדים יעקב לכולם והוא הצעיר, אלת לפי שיעקב השתדל בהצלתן של ישראל יותר מכל האבות כי כולם לא בקשו ערבון מן אליהו חוץ מיעקב והראיה על זה שהרי ערבונו בידו דהיינו וי"ו יתירה שבו אשר לקח מאליהו על כן הקדימו, ובזה יתורצו ב' קושיות כאחד למה נאמר דוקא כאן יעקוב מלא וי"ו ולמה הקדימו, ואחר כך הקדים יצחק לאברהם כי לעתיד אמרו רבותינו זכרונם לברכה לא בסבא טעמא ולא בדרדקי עצה אלא יצחק לבד יעשה חשבון על חטאם של ישראל על כן הקדימו לאברהם, אבל אברהם מאוחר שבכולם כי הוא גרם הגלות שנאמר אם לא כי צורם מכרם וגומר, וזהו סוד שהקללות מתחילין בוי"ו ומסיימין בה"א לרמוז שאף על פי שיחולו הקללות מכל מקום מצד ה' ווי"ן אלו ישראל בטוחין שיהיו נגאלים מכל האלות האלה וזהו שמסיק ולא עוד אלא שהם הפוכים שאם יזכו אני הופך להם הקללות לברכות והיפך זה חין לו פירוש כי אם על חורבן בית המקדש כדרך שבארנו בכלי יקר פרשת כי תצא על פסוק ויהפוך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה על מארז"ל וכולם חזרו לקללה חוץ מן שתי כנסיות כו' כי בשום קללה א"א לומר שהקללה עצמה היא ברכה חוץ מחורבן בית המקדש שהקללה. שב לברכה שנאמר כלה ה' חמתו ויצת אש בציון דהיינו שכלה חמתו בעצים ואבנים וכן נאמר בתוכחות אלו והשימותי אני את מקדשיכם וקללה זו הפוכה ותחשב לברכה וכמו שנאמר ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם הזכיר המקדש בלשון משכון לומר שאם יחטאו יתמשכן עליהם והנותן משכון אין גובין החוב מגופו כך אמר כאן שעל ידי משכני שאוכל ליקח למשכון לא תנעל נפשי אתכם רצה לומר את גופתכם כי כבר כלה ה' חמתו בעצים ואבנים, ומה שנאמר וגעלה נפשי אתכם