שפתי דעת כג

נאמר זה על מה שהשרה הקב"ה שם של י"ה בין איש לאשה ושמינו קרא בשמו יתברך וכל זמן ששם של י"ה שוכן בין איש לאשה השם שומרם מן הזימה אבל כשמתגאה האדם ואז אין הקב"ה רוצה לדור אתו במדור אחד ואז שם י"ה מסתלק מן איש ואשה וכאשר מסתלק השומר מן הזימה אז ישאר אש ואש וע"י זה יקלקלו ברותחין דזימה כי שם יה מתקן אש ואש שלא יקלקלו ברותחין וק"ל, ונמצא שחמדת הגזל גורם רום לב כי בזמן שכסף וזהב ירביון מה כתיב תמן ורם לבבך, וע"י רום לב יבא לידי זימה לכך נחתמו עשרת הדברות בלא תחמוד בית רעך ואחר כך לא תתאוה אשת רעך שמע מניה שזה גורר את זה ואולי מטעם זה אמר כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה ולא הזכיר תמים כי אין צורך להזכירו כי בזמן שהוא גדור מן הגזל ממילא אינו בא לכלל זימה וכן מטעם זה נחתם דינם על הגזל כי הגזל היה עיקר הסיבה וגרם גם הזימה, לכך מסיק רבי יוסי דור המבול לא נתגאו אלא בשביל גלגל העין שדומה למים רוצה לומר הגזל ורבוי הממון הביאם לכלל גאוה ואחר שנתגאו נסתלק מהם השם ואז לקחו להם נשים מכל אשר בחרו וכתיב ויראו בני האלהים ר"ל הגבוהים במעלה בעיניהם לגודל רום לבבם המה כשלו ונפלו בחטא הזנות כמ"ש כל המתגאה לסוף נכשל בא"א וא"כ להנחה זו כל הרודף אחר הממון חוטא בגלגל העין כי עיניו לא תשבענה והרי הוא כסומא על כן הביא ר' יהודה משל ראשון בשוק של סמיא צווחין לעוירא סגי נהור ומשל שני שהביא הוא על הזנות והביא משל מן היין שהחמיץ כו' ומשני צדדים משל זה צודק על העריות הן מצד שהיין מרגיל לערוה הן מצד שהאשה נמשלה לגפן שנאמר אשתך כגפן פוריה נקט פוריה בתוספת י"ה כי שם זה מציל מן הזנות וראיה מן חמש עשרה אמה מלמעלה גברו המים כדאיתא בכלי יקר, וזהו שמסיק ברבתי וז"ל אלה תולדות נח זה"ש קל הוא על פני המים תקולל חלקם בארץ לא יפנה דרך כרמים, קל הוא על פני המים נגזרה גזרה עליהם שיאבדו במים, תקולל בארץ חלקם מי שפרע מן דור המבול כו' כ"כ למה לא יפנה דרך כרמים שלא היה כוונתן אנא למטעת כרמים אבל נח לא היה כוונתו אלא להפרות ולהרבות בעולם ולהעמיד בנים שנאמר אלה תולדות נוח עכ"ל, וקשה שפירושו ממש הפך משמעות הפסוק כי הפסוק אומר לא יפנה דרך כרמים והוא אומר שלא היה כוונתם אלא למטעת כרמים כי רחוק לומר שהפסוק מדבר בנח כי נח מאן דכר שמיה כי אין לומר שקל הוא על פני המים קאי על נח דאם כן למה הפסיק בין הדבקים בפסוק תקולל חלקם ועוד שבעל המדרש אינו מפרשו על נח, וכפי הנראה שיש לחלק בין לשון דרך כרמים ללשון מטעת כרמים כי דרך כרמים היינו המתחבר לאשתו ענבי הגפן בענבי הגפן דבר נאה ומתקבל כך חבור איש לאשתו דבר נאה כמו שכתוב אשתך כגפן פוריה כ"ף הדמיון פירושה שיש באשה דרך הגפן, אבל מטעת כרמים היינו נטיעת כרמים ממש והיין מרגיל לערוה לכך אמר לא יפנה דרך כרמים אלא מטעת כרמים כדי לשתות יין הגורם קלקול הזימה והיינו יין והחמיץ שהזכיר רבי יהוד' במשל שני, ומה שמסיק יש כאן טוב מזה כו' כי גם בנח כתיב ויחל נח איש האדמה ויטע כרם אבל לא כל כך כמו חם זה"ש ואית כאן טב מניה ש"מ שמדבר בדבר שגם נח לא היה שלם בו בתכלית השלימות שהרי גם הוא נטע כרם וחלל קדושתו אבל המה היו פרוצים בדבר מאוד כמו שכתוב בין שורותם יצהירו יקבים דרכו ויצמאו ע"ד אבר קטן יש באדם משביעו רעב ע"כ אמר לפי שיקבים דרכו והיה היין מרגילם לערוה על כן יצמאו אל הזנות תמיד, ורבי נחמיה מביא גם כן שני משלים משל לבתולה שהיתה בשוק של זונות כו' היינו כנגד הזנות, וכנגד הגזל הביא משל לצלוחית של פלייטון מונחת בבית הקברות כי הגזלנים והחומסים קברם בתימו לעולם שנאמר בהם נבלעם כשאול החיים וגו'