שפתי דעת כד

נמצא שכל קיבוץ של אנשים הדורסים והחומסים נמשלו כקבר פתוח לבלוע חיל אחרים וכמו שכתוב שאול ואבדון לא אמרו הון וכתיב אשר הרחיב כשאול נפשו וגו': מאמר (טו) טעם שליחות היונה דווקא ולא העורב

ובהצעה זו נראה ליתן טעם מספיק למה נעשה שליחות זה דוקא על ידי היונה ולא ע"י העורב אלא היה מוכן לשליחות אחרת בימי אליהו כמ"ש עד יבשת המים כו', נראה לפרש שכל עיקר המבול היה ע"י הזנות והגזל על כן היה ראוי שתהיה בשורת ההצלה על ידי היונה שהיא גדורה מעריות שהרי אינה דבוקה כי אם בבן זוגה ועוד שאינה נהנית מן הגזל שהרי אמרה יהיו מזונותי מרורין כזית בידי הקב"ה ולא על ידי בשר ודם כו' על כן היתה ראויה לבשורה טובה זו שקלו המים מעל הארץ, אבל העורב היה חשוד על העריות שהרי העורב שימש בתיבה, וחזר לחטא דור המבול לשמש באיסור ועל כן חשד העורב את נח בבת זוגו כי כל הפוסל במומו פוסל וסתם עורבי' גנבים א"כ היה העורב חשוד בשניהם על כן לא היה ראוי לשליחות זה, וברבתי מסיק וישלח את העורב הה"ד שלח חשך ויחשיך, וקשה מה ענין פסוק זה לכאן ונראה שבא לתרץ למה נעשה שליחות זה דוקא ע"י היונה ולא ע"י העורב, אלא לפי שכל ימות המבול היה חושך בעולם שלא שמשו בו המאורות וע"י בשורה זו הביא האור לעולם כדמסיק בילקוט פרשת תצוה וז"ל הדא הוא דכתיב עיניך יונים מה היונה הביאה אורה לעולם שנאמר ותבא אליו היונה לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה כך אתם תדליקו לפני שמן זית זך כו', ונראה שדקדקו זה מדאמר לעת ערב מה איפכת לנו בזה אם בערב היא באה אלא לרמוז שלעת ערב יש צורך באור על כן הביאה הזית כדי שלעת ערב יהיה אור, וכבר ידעת שכל מקום שנאמר צפור בעוף טהור מדבר וא"כ צפור הוא הפך של עורב כי עורב שחור ושמו יוכיח נגזר מלשון ערב, והיונה צפור טהור לשון צפרא נהור, לפיכך בשורה זו שהביאה אורה לעולם היתה ראוי להיות על ידי היונה צפור טהור כי צפור היינו לשון צפרא ובוקר כי הוא הביאה אורה לעולם ולא ע"י העורב ששמו מוכיח על ערב וחשך ועל כן הביא פסוק שלח חשך ויחשיך כי כל דבר חושך מוכן לשליחות שהוא גם כן ממינו דהיינו חשך כך העורב מוכן לפורענות לזמן יבושת המים דבימי אליהו שהיה יבושת המים לרעה אבל יבושת המים של נח היה לטובה אבל מה שהביא לאליהו לחם ובשר גרם שנמשכו עוד ימי הרעב בימי אחאב כי אילו לא היה לאליהו לחם לאכול היה מוכרח שיופסק הרעב בזכות אליהו על כן כל העורב למינו והיונה ראויה להביא אורה לעולם, ועיקר הטעם שלא היה העורב ראוי לשליחות זה לפי שהיה פרוץ בזנות ובגזל והיונה היתה גדורה בשתיהן כאמור:

מאמר (טו) מדרש על מזמור אשרי האיש וגו' על נח ובניו כו'

ובמדרש בילקוט דתהלים אשרי האיש זה נח, אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש, ובדרך חטאים לא עמד זה דור המבול, ובמושב לצים לא ישב זה דור הפלגה, כי אם בתורת ד' חפצו שעסק בתורה כו' עיין כל נוסח המדרש שם, ולפי הנראה שמזמור זה וודאי אינו מדבר בנח ובניו, אלא שרצה לפרש במזמור זה מה שנאמר והיה כעץ שתול על פלגי מים כי יש לדקדק מאי רבותיה דעץ השתול על פלגי מים אדרבה גריעותא הוא כי מציאותו חלוש, ועוד קשיא פלגי שנים במשמע מי ראה עץ שתול על שני פלגי מים ולמה נקט לשון פלגי שמדבר בנהר דרך מרוצתו הל"ל כעץ שתול על מים, ביאור הפסוקים כי כל מי שעוסק בתורה ומתרחק מן חבורת הרשעים יש לו שני מתנגדים אשר הוא מגרה בעצמו כי על ידי שעוסק בתורה הוא מגרה את היצר הרע שונא הפנימי בנפשו