שפתי דעת רכט

בערבה ערער יחידי מן זה האדם אשר הוא בוטח בו והמשילו לאילן בערבה אע"פ שאינו מקום טוב ליניקת האילן מכל מקום יש בערבה קצת לחות ויש לשרשי האילן קצת יניקה מן ארץ לחה ואחר שענפיו מרובים הרוח שולט בו ביותר, ואחר כך כשיוסיף סרה ומן ה' יסור לבו לגמרי אז ושכן חרירים במדבר מקום גרוע מערבה שאין לשרשיו כלל יניקה כי שם ארץ מלחה ולא תשב כך אין לו קיום כלל, ואחר כך אמר ברוך הגבר אשר יבטח בה' כו' והיה כעץ שתול על פלגי מים ועל יובל ישלח שרשיו כי אז שרשיו מרובים, ואחר כך והיה ה' מבטחו לגמרי אז והיה עלהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי וזה"ש מאמר (ריז) בטחו בה' עדי עד וגו'

בטחו בה' עדי עד כי ביה ה' צור עולמים פירוש לפי שכל העלמות הם דרך קבלה ונתינה זה משפיע וזה מושפע מכאן יצא הטעות אל קטני אמנה לשום מבטחם בזה המשפיע להם יהיה מי שיהיה הן מה שמקבל שפע מן המזלות הן מה שמקבל מן איזו אדם על כן אמר בטחו בה' עדי עד, וא"ת הרי עיני רואות כי זה האדם נותן לי ולו חפץ ה' בי למה נותן לי ע"י אמצעי זה, על כן אמר אל תתמה על החפץ כי טעמו של דבר כי ביה ה' צור עולמים כל העולמות נבראו בשם יה המשותף בין זכר לנקיבה כי כולם הם דרך משפיע ומושפע אבל סוף סוף משתלשל הכל ובא עד סיבה ראשונה ית' כי הוא ית' שורש לכל הענפים המסתעפים ממנו דרך קבלה ונתינה עד שיגיע השפע אל זה האדם דרך כמה גלגולים וסבות וזה"ש ויבטחו בך יודעי שמך היינו שם של יה ויצא לנו מכאן שטעם השמיטה כדי להביא אותנו אל מדת הבטחון, על כן הדין נותן שהעושה סחורה בפירות שביעית אז מסתמא אין לו בטחון בה' ועל כן הוא בא לידי עניות וגלות, כדמסיק מסכת ערכין אמר רבי חנינא כמה קשה אבקה של שביעית אדם נושא ונותן בפירות שביעית לסוף מוכר מטלטליו שנא' בשנת היובל הזאת וגומר וסמיך ליה וכי תמכרו ממכר וגומר או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד ומאי ניהו מטלטלין, לא הרגיש בו לסוף מוכר שדהו שנאמר כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו, לא באתה לידו לסוף מוכר ביתו שנאמר ואיש כי ימכור בית, מ"ש התם דאמר לא הרגיש ומ"ש הכא דאמר לא באתה לידו כדדב הונא דאמר רב הונא בעובר עבירה ושנה בה הותרה לו לא באתה לידו לסוף שמוכר בתו שנאמר וכי ימכור איש בתו אע"ג דבתו בהאי ענינא לא כתיבא הא קמ"ל דלזבין איש ברתיה ולא לוזיף בריבתא מ"ט בתו מגרעא ונפקא וריבתא מוסיפה ואזלא, לא באת לידו לסוף לוה בריבית כו' לסוף מוכר עצמו כו' או לגר תושב כו' או לעקר כו' והנה מה שמסיק לא באתה לידו ר"ל כשאין לו שדה שכבר מכרה פשיטא דלא באתה לידו לקיים מצוה זו אלא לפי שאם היה חוזר בתשובה היה הקב"ה מזמין לידו כדי גאולת השדה ואז היתה המצוה באה לידו אך מאחר שעבר ושנה הותרה לו ואז אינו נותן אל לבו להתחרט ואז אין הקב"ה נותן לו כדי גאולת השדה ואז ודאי לא תבא המצוה לידו שהרי אין לו שדה, ומה שבתו לא כתיב בהאי עניינא לפי שכבר נרמז זה בפרשת משפטים שנאמר ובשביעית יצא לחפשי חנם וסמיך ליה וכי ימכור איש את בתו לומר לך שאם לא שמר השביעית בענין שילוח עבדים חפשי אז ממילא גם בפירות שביעית הוא נושא ונותן כי אין שנת השמיטה נחשב אליו לכלום על כן סוף שמוכר בתו ואע"ג דבהאי ענינא לא כתיב מוכר בתו מ"מ רמז מכירת בתו בכי ימכור איש בית כי בית כמו בת כמו שדרשו ותהי לו לבת לבית וה"ה איפכא או רמז לבת כי כל כבודה פנימה והמוכר ביתו ודאי ימכור גם בתו אחר שאין לו בית להכניסה פנימה, ומה שקראו אבק שביעית נוסף על פשוטו יש בו רמז שזה כמו אבק בעיניו המסמא עינים כך