שפתי דעת רכו

עיין שם כל תורף דבריו, והכלל העולה מכל דברינו אלה שחפץ ה' בהוויית קיומו של עולם והטומאה גורמת קלקולו כי היא נמשכה מסטרא דמסאבא והנטמא יטהר ע"י איש טהור וקדוש לפיכך נאמר וקדשתו לכל דבר שבקדושה כי במקום הטהרה שם מקום הקדושה ועל כן נתרחק מן אשה זונה וחללה המחללים קדושתו וטהרתו

מאמר (ריד) ויצא בן אשה כו' מהיכן יצא וכו'

ובסוף הפרשה ויצא בן האשה הישראלית מהיכן יצא ר' לוי אמר מעולמו יצא ר' ברכיה אומר מפרשה של מעלה יצא ואמר ביום השבת יערכנו כו' ומתניתא אמרה מבית דינו של משה יצא כו' וקשה מה ענין שלשתן לגידופו ולמה היה מגדף השם בעבורם, ויתכן לפרש ששלשתן באו לפרש וליתן טעם למה זה היה נוקב השם ומקלל לשון נוקב משמע שהיה מפרש כוונת השם והפירוש שהוא גרם לו לגדף ועל כן נחלקו איזו פירוש גרם לו הגידוף, ודעת ר' לוי שדרש שם של הויה על שם שהקב"ה מהוה לכל הנמצאים ונותן לכלם הויות וקיום וידע שמשה הרג את אביו בשם המפורש אמר איך יתכן ששם של הויה יגרום חורבן העולם כי ההויה וחורבן הם שני ההפכים ממש על כן גידף שם של הויה ומ"ש מעולמו יצא לפי שהמקיים נפש אחת מישראל כאילו קיים עולם מלא וכן להפך שהרי אדם הראשון אחד היה וממנו נתמלא כל העולם וחשב מאחר שהרג את אביו דומה כאילו החריב עולם מלא בשם כמפורש ר"ל מעולמו של אביו עולם מלא שהיה אפשרי לבא מן אביו ונחרב על ידי שם המפורש ואיך תאמר עליו כי הוא אמר ויהי על כן יצא וגידף ר' ברכיה סובר שדרש שם של שדי הוא ית' נצחי היה הוה ויהיה על כן כששמע פר' לחם הפנים שאמר לחם פנים לפני תמיד אם כן גם הלחם נצחי כמוהו וזה בלתי אפשרי כי קודם שנברא העולם לא היה שם לחם ואחריו לא יהיה כן ומאחר שקיומו תלוי בלחם אם כן שמא אינו נצחי כמוהו ואיך יורה שם הויה על שם היה הוה ויהיה על כן יצא וגידף, וקרוב לפשוטו יתכן לפרש מה שנאמר לחם פנים לפני תמיד ע"ד שנ' ביום השבת ביום השבת יערכנו וקשה ב' פעמים ביום השבת למה לי אלא שמרמז למה שארז"ל ששני מלאכים מלוין את האדם בע"ש כשיוצא מבית הכנסת לביתו מצא שלחנו ערוך וגר דלוק כו' מלאך טוב כו' אומר יהי רצון שיהיה כן לשבת הבאה כו' וקשה מהיכן למדו רז"ל לומר כן אלא ודאי שיש להם סמך מן כפל ביום השבת הנאמר כאן שאם ביום שבת זה יערוך לחם הפנים בשלחן זה אשר לפני ה' אז יזכה שגם ביום שבת הבאה יערכנו וכן יהיה לפני ה' תמיד מידי שבת בשבתו וכן נזכר כאן ענין הדלקת הנרות בפרשה ומשם למד לומר ג"כ מצא נר דלוק וק"ל, ומתניתא תנא שיצא חייב מבית דינו של משה כשבא ליטע אהלו בשבע דן סובר שדרש השם על שם דכר ונוקבא כדעת בעלי הקבלה ואפילו בסתם מדרש רז"ל יש בשם יה דכר ונוקבא כי שם של יה מתווך בין איש לאשה אם כן מצד השם של יה האשה יש לה חשיבות כמו איש ואם כן מן הראוי שיש לייחס אחר משפחת האם כמו שמתייחס אחר שגט האב ומאחר שמשה לא פסק לו כן הדין אלא שמשפחת האם אינה קרויה משפחה על כן יצא וגידף השם על כן אין מוסרין דרישת הקבלה בשמות לכל אדם כי מי שאין לבו שלם יכול לבא על ידו לידי קלקול ולא יבינו כל רשעיה והמשכילים יבינו, ומן פרש' הכהנים יצא לנו הלימוד שכל מזכה רבים צריך שיקשט עצמו תחילה כי כל מה שאינו אצלו בעצם וראשונה איך ישכיל בו לרבים ועל כן היה הכהן צריך להיות נזהר מכל טומאה לפי שהוא מזה על אחרים לטהרם וכתיב והזה הטהור על בטמא על כן צריך שתהיה הטהרה דבוקה בו מעודו וכן היה צריך להיות קדוש מעריות וכן היה צריך להיות נקי מכל מום כי כל מום חיצוני מורה על איזו מום