שפתי דעת רכד

מת מצוה בדיוק וכל זה מעין שעיקם הכתוב כו' ויכול להיות שזהו שמסיק במדרש שהעליונים די להם באמירה אחת אבל התחתונים בשני אמירות הלואי ויתקיימו רצה לומר העליונים טהורים ודאי כי הקב"ה טהור ומשרתיו טהורים ואינן צריכין לציווי ראשון שלא יטמאו, אבל ב"ו שדרכו לילך בבית הקברות הלואי ויתקיימו בשני אמירות כי אף על פי שנאמר להם לנפש לא יטמא כדי שישארו בטהרתן מכל מקום מי יודע אם נטהרו מכל טומאה כי אולי נטמא בלא ראות או בקטנותו כאמור, ונרמז כל זה בנבואת חגי הנביא הן ישא איש בשר קודש בכנף בגדו וגומר כמבואר אצלינו בחיבורי עמודי שש עיין שם, ובעל מדרש זה שאמר ב"ו מבטיח ואינו עושה כו' מילתא אגב אורחיה קא משמע לן כי דבר אלהינו יקום לעולם אומר ועושה אבל ב"ו אל יתהלל ביום מחר לאמר למחר אעשה כך וכך כי יכול להיות שהיום הוא פה אתנו ולמחר איננו, מעין הפסוק אל יתהלל חכם בחכמתו וגומר לומר בחכמתי כי נבינותי אעשה כך וכך כי דבריו אינן ודאי כו' שמא בזמן העשיה אינו בעולם אך בזאת יתהלל השכל וידוע אותי כי יכול להתפאר לאמר אעשה מצוה זו למחר דהיינו השכל, וא גם זאת צריך לומר אם ירצה השם דהיינו וידוע אותי שיאמר אם ירצה ה' אפילו כשמתהלל בהשכל להיות משכיל על דבר מצוה מכל מקום יהיה דווקא ההילול בידוע אותי לומר אם ירצה ה' וק"ו אם יתהלל בדבר הרשות כי אני ה' עושה חסד משפט וצדקה אני ה' אימר ועושה ולא האדם גם כל חסד ומשפט וצדקה אשר האדם נראה כעושה ואינו כן אלא ה' עושה הכל כי אל הכל צריך האדם עזר האל יתברך, ופסוק זה דאתא לידן נימא בי' מילתא

מאמר (ריג) מאמר בן זומא איזהו חכם גבור עשיר ומכובד

ותדע כי בן זומא אמר איזו חכם כו' איזו גבור איזו עשיר כו' איזו מכובד כו' נראה שכל שאלותיו סובבים על פסוק אל יתהלל חכם וגומר ובפסוק לא נזכרו כי אם חכם גבור ועשיר אבל מכובד לא נזכר כלל כי מדקאמר לשון איזו בכולם שמע מינה שקאי על איזו דבר שנזכר כבר דאם לא כן לשון איזו לא אתי שפיר כי הוה ליה למימר סתם חכם הוא הלומד מכל אדם והכובש את יצרו הוא הגבור והשמח בחלקו הוא עשיר והמכבד לכל אדם הוא מכובד ומדקאמר לשון איזו ש"מ שקאי על מקום אחר שנזכרו בהם כולם והיכן נזכר המכובד, ונראה שרצה לפרש פסוק אל יתהלל חכם בחכמתו ר"ל שכשהחכמה שלו לבד ואינו משתדל ללמד אחרים מחכמתו אלא עמו תמות חכמתו על זה אינו מהולל מן הבריות שאינן מהללין אותו עבור חכמתו או גבורתו או עשרו כשהם שלו כמובן מלשון חכמתו גבורתו עשרו שאינו משכיל מחכמתו לאחרים או שאינו משכיל אל דל מעשרו תו שאינו מציל עני מיד חזק ממנו על ידי גבורתו אלא משתמש בשלשתן רק לצרכו לבד ועל זה אינו מהולל בפי הבריות ואינו מקבל מהם כבוד לא עבור חכמתו ולא עבור עשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל הנזכר למעלה שרבים מהללין אותו ומכבדין אותו, בהשכל היינו כשהוא משכיל לאחרים הן בחכמה הן בגבורה הן בעושר וידוע אותי לילך בדרכי ה' מה אני עושה חסד משפט וצדקה בקרב הארץ עם אחרים כך הוא יעשה צדקה בעשרו משפט בגבורתו כי כאיש גבורתו להציל העשוקים כמו שנאמר פלטו דל ואביון מיד רשעים הצילו, וחסד בתורתו כמו שנאמר ותורת חסד על לשונה מה אני בחנם כי חסד אל כל היום כך הוא יעשה חסד בגופו להשכיל מחכמתו לאחרים ועל ידי שהוא מכבד אחרים ממה שחננו ה' אז גם לעומת זה הכל יהללוהו ויכבדוהו על ככה זהו שאמר איזו חכם כי הפסוק קראו חכם שנאמר אל יתהלל חכם בחכמתו והוה ליה למימר אל יתהלל אדם בחכמתו ומדקאמר חכם ש"מ שהכתוב מעיד עליו שהוא חכם