שפתי דעת רכג

שנאמר והזה הטהור על הטמא טל ידי מים חיים אל כלי, על כן נשא המשל במרחצאות ואמת המים דהיינו רחיצה ממש, אבל פרשה זו אינה מדברת מן רחיצה ממש אלא להשמר מן הדברים המטמאים והיינו דימיסאות שפירושו עניני מרחץ רצה לומר מדברים מעין רחיצה אבל לא רחיצה ממש אלא עניני טהרה שהוא דוגמא לבד ומעין רחיצה ולפי ששני פרשיות אלו לא נתנו כי אם לשבט לוי שלא חטאו בעגל על כן אמר במשל כמלך בשר ודם שנכנס למדינה והיו מקלסין אותו וערב לו קילוסן כו' הורה באצבע שלא הבטיח בדימסיאות ומרחצאות כי אם לאותן שקלסוהו כך לא נתן פרשיות אלו כי אם על ידי שבט לוי שערב לו קילוסן כי שמרו אמרת ה' במעשה העגל שנאמר כי שמרו אמרתך ובריתך ינצורו על כן כנגד שמרו אמרתך ניתנו להם ב' אמירות אלו זהו שאמר אמור ואמרת רוצה לומר באמירה זו רמז שיותן להם עוד אמירה אחרת בכיוצא בזו והיא פרשת פרה, ושניהם תלוין זה בזה כי לכך רמז בפרשה זו גם פרשת פרה כדי ליתן טעם על צווי לנפש לא יטמא והטעם הוא לפי שלסוף תצוה להם גם דיני הפרה והזה הטהור על הטמא וידי כהנא דכיא כו' ואם כן מאחר שהמזה צריך להיות טהור על כן נצטוו על נפש לא יטמא שאם תדבק בהם הטומאה אם כן מי יתן טהור מטמא וכן אם לא יפרישו הגדולים את הקטנים מן הטומאה גם כי יזקינו לא יהיו ראוין להזאה כי תהיה הטומאה דבוקה בו ולא תסור, ומה שמותר לטמא לקרובים לפי שהחומר אשר נטמא מן זוהמת המלאך המות תמיד רוצה להשליך הטומאה מעליו על הנוגע בו ודווקא על הרחוקים ולא על קרוביו שחשובים כבשרו ממש כמו אשתו או אב בן אח אחות כולם חצי בשרו וכמו כן נרמז כל זה בפסוק אמרות ה' אמרות כסף צרוף היינו ב' אמירות באו ללוים כי על ידי אמירה ראשונה שלא יטמאו יהיו המה עצמם ככסף צרוף, ועל ידי אמירה שכנגד פרשת פרה אמר מזוקק שבעתים, על דרך שמסיק בילקוט פרשת חוקת מזוקק שבעתים רבי חנן בר פפי פתר קרא בפרשת פרה שיש בה מן ז' ז' דהיינו ז' פרות ז' הזאות ז' שרפות ז' כבוסים ז' טמאים ז' טהורים ז' כהנים עד כאן, ומה שמסיק מלך כו' אבל אמרות ה' המבטיח ליום המחרת אומר ועושה ודאי נראה שבזה סבר כדעת המדרש מאמר (ריב) לפי שבעוה"ז אתם מיטהרין ע"י כהן כו'

בילקוט פרשת חקת והיתה לעדת בני ישראל למשמרת לפי שבעוה"ז מטהרין ומטמאין על ידי כהן אבל לעתיד לבא הקב"ה מטהרן שנ' וזרקתי עליכם מים טהורים וגו' והיינו ממש המרחצאות ואמת המים שהקדוש ברוך הוא מבטיח למחר שהוא לאחר זמן לרחוץ את ישראל במים טהורים, ולפום ריהטא קשה מהו שאמר בעולם הזה מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן למה נקט מיטמאין כי הכהן אינו מוסיף טומאה שאם על ידי כהן אינו קאי על מיטמאין אם כן למה נקט כלל מיטמאין פשיטא שאין טהרה בלא טומאה שקדמה אלא שרצה ליתן טעם מה בין זריקת מים טהורים שעל ידי הקב"ה לזריקת כהן בעולם הזה, אלא לפי שבעולם הזה אי אפשר להזהר לשמור התינוק שלא יגע בשרץ וכי כל היום לא זזה ידו מתוך ידו ואם כן הטומאה דבוקה בכהן מקטנותו ואיך יתקיים והזה הטהור על הטמא זהו שאמר מיטמאין ומיטהרין על ידי כהן לפעמים מיטהרין על ידו ולפעמים מיטמאין על ידו ואין טהרותיו ברורים אבל לעתיד הקב"ה הוא יתברך טהור ודאי ויזרוק עליכם ואז יתקיים והזה הטהור על הטמא כי תהיה הטהרה שלימה, ומה שדרש טהורות מצינו שעיקם הכתוב בא לתרץ מה שנא' לנפש לא יטמא כי אם לשארו וגומר לא אמר הכתוב בפירוש לשון טומאה שיטמא לקרובים אלא מן דיוק דלא יטמא הא לקרובים יטמא והיינו שלא רצה להזכיר הטומאה בפירוש ומה שנאמר לא יטמא פירש רש"י מצוה, וכן מטעם זה נשאר