שפתי דעת רכב

של מטה לנפש לא יטמא ואמור אל הכהנים בני אהרן קאי אשלמעלה ואגב זה תירץ גם למה לא הזכיר את אהרן עצמו לפי שמעשה של שאול המלך בנוב עיר הכהנים היה לבני אהרן יוצאי חלציו ולא לאהרן עצמו, ומה שאמר מלך ראשון יודקר בחרב ולא אמר יפול בחרב שהרי ראה אותם נופלים בחרב, נראה לפרש כי שאול חטא באוב שדינו בסקילה שנופל ממקום גבוה שתי קומות כמו שנאמר מי שנתחייב סקילה או נופל מן הגג כו' וחטא גם בהריגת נוב שדינו בחרב על כן כדי לקיים שני דינין אלו כאחד נפל על חרב כי בנפילה יצא גם ידי סקילה, ומשה כבר ידע בנבואה ששאול חטא באוב שדינו בסקילה והיה לו להיות נידון בנפילה בלא חרב לכך אמר מלך ראשון יודקר בחרב כי נראה שזה מיתה בזויה אבל על הנפילה לא שאל משה כלום כי ידע שדינו בנפילה אלא על דקירת החרב שאל כי לא ידע עדיין בנבואה ענין הריגת הכהנים עד שאמר לו הקב"ה אמור אל הכהנים וגילה לו גם מה שעתיד לעשות לכהנים, אבל ענין השאלה באוב כבר ידע משה, ורז"ל אמרו כי אחזני השבץ רמז מה שעשה לכהנים שנאמר בהם ועשית משבצות זהב, וקשה למה רמז לכהנים במלת שבץ המרמז לבגדי כהונה ונראה שבמלת שבץ כלל כל מה שחטא בו שאול, א' מה ששאל באוב ולא שאל באורים ותומים כי לא נאמר משבצות זהב בשום בגדי כהונה כי אם בחשן ואפוד ובכתונת תשבץ המכפר על שפיכות דמים, ונמצא שרמז בשבץ אל חושן ואפוד שבהם האורים ותומים שלא שאל בהם ושאל באוב, ורמז בשבץ גם לכתונת תשבץ רמז גם לשפיכות דמי הכהנים. ועל שקבל לשון הרע הגורם ש"ד, ועל אשר המית הגבעונים דהיינו ג"כ ש"ד, לכך נא' אל שאול ואל בית הדמים דהיינו הריגת הכהנים והגבעונים ורמז בדמים שנ' בו דמיהם בם: מאמר (ריא) מדרש על אמרות ה' אמרות טהורות

ובמדרש הרבתי פרשה זו רבי תנחום בר חנילאי פתח אמרות ה' אמרות טהורות, אמרות ה' אמרות, אמרות של בשר ודם אינן אמרות, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם נכנס למדינה ובני המדינה מקלסין אותו וערב לו קילוסן אמר למחר אני בונה לכם דומסיאות, פי' עניני מרחץ ומרחצאות, למחר אני מכניס לכם אמת המים, ישן הוא ולא עמד היכן הוא, היכן אמרותיו של זה, אבל הקדוש ברוך הוא אינו כן אלא וה' אלהים אמת, מהו אמת שהוא אלהים חיים ומלך עולם, טהורות, שעיקם הכתוב שתים וג' תיבות בתורה שלא להוציא דבר טומאה מפיו הדא הוא דכתיב מכל הבהמה הטהורה עד כאן לשונו, כפי הנראה שמדרש זה רצה ליישב הכפל של אמור ואמרת על ידי הפסוק אמרות ד' אמרות טהורות ומה ענין זה לזה, ועוד קשה מה ענין הבטחות מרחצאות לכאן ולמה חלק מרחצאות מן דומסיאות הלא הכל עניני רחיצה זו, ונוראה לפרש על דרך שמסיק ברבתי פרשה זו אמר רבי תנחום בר חנילאי שני פרשיות הכתיב לנו בתורה והם טהורות ועל ידי מי ניתנו על ידי שבטו של לוי שכתוב בו, כסף צרוף בעליל לארץ וכתיב וישב מצרף ומטהר ככסף וטיהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף, ואיזו זו פרשת פרה ופרשת המת, הנך רואה שאזיל רבי תנחום לטעמיה כי מה שדרש שני פרשיות הכתיב לנו בתורה כו' למאי נפקא מינה הזכיר עכשיו גם פרשת פרה, אלא שדרש הכפל בפסוק אמרות ד' אמרות רצה לומר שני אמירות אמר ה' ושניהם טהורות והם כסף צרוף וגו' רצה לומר ניתנו על ידי הלוים הצרופים מן חטא העגל ככסף צרוף כי על כן לא נזכר כאן אהרן מאחר שהיה לו חלק בעגל וכן בפרשת פרה ונתתם אותה אל אלעזר וגומר, ונמסרה טהרה זו בשני פרשיות אלו אל הלוים הטהורים שלא נטמאו בעגל כך אמור ואמרת הנאמר כאן רמז לשני מיני טהרות שנמסרו לכהנים א' פרשת פרה ב' פרשה זו שני אמירות אלו באו לטהרתן, ויש חילוק בין ב' אמירות אלו כי האמירה של פרשת פרה מדברת ברחיצה ממש