שפתי דעת רכא

אחרי דרכיו מה הוא גומל חסדים כו', קילוסו בקדושה עבודה שבלב תפילה, חשיפת זרועו בקדושה התורה כאמור, ויכול להיות שבעל מדרש זה סמכם לפרשה זו, כי הילוך ודיבור קודש רמוז בשבת קודש כאמור, חשיפת זרוע בקודש הייני תורה, והקדושה שיפנה לבו מכל דברים בטלים ויהיו עיניו ולבו כל הימים בתורה כמו שנאמר ודבר בם ולא בדברים אחרים כי כולם לא נחשבו לכלום כנגד התורה זהו שאמר אל תפנו אל האלילים ר"ל אל שאר דברים אשר אין להם שחר ומציאות כפירוש רש"י כלא הוא חשיב רצה לומר הכל כנגדה אפס ותוהו, קילוסו בקדושה עבודת הקרבנות זהו שאמר וכי תזבחו זבח שלמים וגומר דהיינו קדשים, כמו שנאמר כי את קודש ה' חילל, דרכו בקדושה הלך אחרי דרכיו בגמילות חסדים כו' זהו שאמר ובקצרכם קציר ארצכם וגומר לעני ולגר תעזוב אותם על כן נסמכו כל הענינים הללו ומסיים בכולם אני ה' אלהיכם רצה לומר ממני תראו וכן תעשו ותהיו קדושים בכל עניני קדושה אלו כמוני: פרשת אמור מאמר (רט) אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן וגומר, קשה למה לא הזכיר את אהרן עצמו, ועוד קשה אמור ואמרת להזהיר הגדולים על הקטנים למה דווקא במצוה זו הגדולים מצוון להפריש את הקטנים, וכפי הפשט יש לומר לפי שכל עיקר הטומאה של מתים נמשך מן מלאך המות ואילו לא עשו ישראל העגל היו חורין מן מלאך המות והיו מתים בנשיקה כמו שהכרחנו דבר זה מתוך הגמרא והסברא ומדרשי רבותינו זכרונם לברכה ויתבארו לקמן פרשת חקת על מאמר רבותינו זכרונם לברכה תבא הפרה ותקנח צואת בנה כי העגל טינף פלטין של מלך על ידי שמצד הלוחות נעשו חורין מן מלאך המות והעגל גרם שבירת הלוחות והחזיר הטומאה למקומה על וכן תבא הפרה ותקנח הטומאה על ידי הזאה שלא יכנס אל מקדש ה' בטומאה ויטנף פלטון של מלך ולפי שאהרן עשה העגל על כן נאמר שם ונתתם אותה אל אלעזר הכהן כי אין קטיגור נעשה סניגור לפי שאהרן היה סבה אל חזרת טומאה זו, ומטעם זה לא בא ציווי זה כי אם אל בני אהרן ולא אל אהרן עצמו לפי שנאמר והזה הטהור על הטמא ותרגומו וידי כהנא דכיא רצה לומר מי שלא נטמא בעגל הן טומאת המת שבאה על ידו הן מה שע"ז מטמאה כמת ונדה כי הכתוב קראו זבחי מתים ואומר תזרם כמו דוה, על כן נתרחק אהרן בשני מקומות אלו, ומזה הטעם נצטוו הגדולים להפריש את הקטנים כ"א תדבק בו הטומאה בקטנותו גם כי יזקין לא תסור טומאתו ואיך יקיים והזה הטהור על הטמא כי מי יתן טהור מטמא: מאמר (רי) במדרש מה כתיב למעלה כי יהיה בהם אוב כו'

ובמדרש בילקוט מסיק וז"ל מה כתיב למעלה מן הענין ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מה כתיב אחריו אמור אל הכהנים מה ענין זה לזה אלא שצפה הקדוש ברוך הוא שעתיד למלוך שאול על ישראל ולהרוג את הכהנים ולדרוש באוב אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי מלמד שהראה הקב"ה למשה דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו דור דור ומלכיו והראהו את שאול ואת בניו נופלים בחרב אמר לפניו רבונו של עולם מלך ראשון שיעמוד על בניך יודקר בחרב אמר ליה הקב"ה למשה ולי אתה אומר אמור אל הכהנים שהרג שמקטרגין אותו עיין שם, כפי הנראה שבעל מדרש זה רצה לתרץ כפל של. אמור ואמרת כי ואמרת קאי אציווי