שפתי דעת ריט

מאמר (רז) ביאור מדרש תנחומא כו'

ראייה לדברינו אלה ממה שמסיק בתנחומא ומביאו הילקוט פרשה זו וזה לשונו אתם מתקדשים בי ואני מתקדש בכם שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני אמר קדוש ברוך הוא לישראל עד שלא בראתי אתכם היו מלכי השרת מקלסין ומקדשין אותי בכם והיו אומרים ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם, כיון שנברא אדם הראשון אמרו זהו שאנו מקלסין אותך בשמו אמר להם גנב הוא שנאמר ותאכל מן עץ וגומר וכשבא נח אמרו ליה זה, אמר להם שיכור הוא שנאמר וישת מן היין כר בא אברהם ואמרו לו זהו, אמר להם זה גר הוא, בא יצחק אמרו ליה זהו, להם זה אהב שונאי, בא יעקב ואמר להם זהו וכה"א לא יקרא עוד שמך קב כי אם ישראל ונקראו ישראל על שמו, על זה נאמר ישראל אשר בך אתפאר אמר הקב"ה לישראל הואיל ונתקדשתם לשמי עד שלא בראתי אתכם היו קדושים כשם אני קדוש שנאמר קדושים תהיו כי קדוש אני עכ"ל מכאן ראייה לדברינו ממה שנאמר מקדשים אותי בכם ש"מ שהמלאכים מקדישין שמו יתברך בשתי קדושות של ישראל. מאמר (רח) מדרש על פסוק תודיעני אורח חיים כו'

מדרש זה בכללו נראה לפרשו על דרך שמסיק בילקוט דתהלים בפסוק תודיענו אורח חיים אמר הקדוש ברוך הוא לדוד אם חיים אתה מבקש צפה ליראה שנאמר יראת ה' תוסיף ימים דבר אחר צפה ליסורין שנאמר ודרך חיים תוכחות מוסר גר אחר צפה לתורה שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה דבר אחר עשר ואכול שנ' מור מצותי וחיה, ותדע כי הקדושה ענינה הנצחיות כד"א והיה כל הנשאר בירושלים קדוש אמר לו כל הכתוב לחיים, וכן בתרגום של שלש קדושות קדיש לעלמי עלמיא על כן מלאכי השרת מקדשין אותו יתברך ואומרים ברוך ד' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם דהיינו לנצח נצחים ומאחר שמזכירים אותו ית' בישראל זה מסתמא אין שמו יתברך נקרא כי אם על איש חי מן העולם ועד העולם כי אז מקודש שמו יתברך על הקדושים אשר בארץ המה על כן סברו שזה האיש יהיה דבוק במקור החיים, וארבע דברים הם המסבבים החיים, ואחד מהם שמירות המצות שנאמר שמור מצותי וחיה על כן כשנוצר אדם הראשון חשבו כי זהו לפי שהוא היה הראשון אשר קבל מצות ה' שנאמר ק ה' אלהים על האדם ועל ידי מצות ה' יהיה חי לעולם ואם כן יהיה שבחו של השם יתברך עליו מן העולם ועד עולם כי מאחר שנוסח השבח הוא מן העולם ועד העולם אם כן ודאי זה הישראל חי לעולם וזהו ודאי האדם שקיבל ציווי השם יתברך ולדעת רבותינו זכרונם לברכה נכללו כל שבעה מצות בני נח בפסוק זה, אמר להם הקב"ה הוא לא עליו נאמר השבח מן העולם ועד העולם כי זה אין לו דמים כגנב שנמצא במחתרת כך הוא מת בחייו שהרי נתחבא מפני ה' כגנב שנמצא במחתרת אם הוא פסק מיתה לעצמו כי כן דינו שנאמר לו מות תמות ואינו דבוק במקור החיים ושקה קדושתו על כן אין שייך לומר עליו מן העולם ועד העולם מאחר שאכל מן העץ ועבר על מצות ה' אינו בכלל שמור מצותי וחיה, כשבא נח ששמר התורה ולמד אתה שידע להבחין בין טמאים לטהורים מכאן שלמד תורה והרי הוא בכלל עץ חיים למחזיקים בה אם כן זהו אמר להם שיכור הוא הרי חילל קדושתו על ידי שכרות כמו שנאמר יין ושכר אל תשת וגומר, ולהבדיל בין הקודש לחול ובנח כתיב נח שנעשה חולין כי את קודש ה' חילל ואין החיים דבוק בו שכן נאמר יש דרך לפני איש ואחריתו דרכי מות יש דרך ישר סוף תיבות שכר והיינו אחריתו דרכי כי כל שיכור קרוב למות יותר מלחיים שכן אמרו באיסורי מאכלות משל לרופא