שפתי דעת ריח

נתן לשכור שני חלקים ולנזיר חלק אחד אמרו לו אדונינו המלך הלא שמרנו כאחת מפני מה אתה נותן לאלו ב' חלקים ולנו רק חלק אחד א"ל אלו שיכורים הם ודרכם לשתות יין אבל אתם נזירים ואין דרכם לשתות יין לפיכך אני נותן לאלו ב' חלקים ולכם חלק אחד כך העליונים שאין יצר הרע מצוי ביניהם קדושה אחת להם שנאמר ובמאמר קדישין שאלתא אבל התחתונים שיצר הרע ביניהם הלואי ויעמדו בשתי קדושות שנאמר והתקדישתם והייתם קדושים ר' אבין אמר חורי משל לבני מדינה שעשו שש עטרות למלך מה עשה המלך הניח בראשו אחת ובראש בניו שתים, כך בכל יום העליונים מכתירים לפני הקב"ה שלש קדושות ואומרים קדוש קדוש קדוש מה עושה הקב"ה נותן בראשו אחת ושתים בראשן של ישראל שנאמר והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני עכ"ל וקשה מאי קמ"ל רב אבין אמר תרתי מנינא למה לי, וכפי הנראה שהוצרך לאשמועינן תרתי כדי שלא תאמר שדרש שני הוא כמו דבר אחר ר"ל דרש אחר ודרש או זה או זה קמ"ל תרתי שדרש שניהם כאחד כי בא ליישב פסוק והתקדישתם והייתם קדושים כי קדוש אני הנאמר סוף פרשת שמיני ופסוק והתקדישתם והייתם קדושים כי אני ה' אלהיכם וק' הכפל ושינוי הלשון שביניהם על כן ראה ר' אבין לפרש שתיהם לפי שהפסוק של פרשת שמיני מדבר בשלשה קדושות שמלאכי השרת מקדישין אותן שנותן שתים בראש בניו ואחת לעצמו ודקדק זה מלשין כי קדוש אני ר"ל רק קדושה אחת אני נוטל לי ושתים לבני אבל בפרשה זו לא נאמר כי קדוש אני אם כן אינו מדבר מזה הענין כלל אלא כפל הקדושה היא כנגד המלאכים שדי להם בקדושה אחת דהיינו הקדושה הבאה להם מן שמירת מצות ה' כמ"ש ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו והמלאכים אינן צריכין לגדור גדר כי אין יצר הרע מצוי ביניהם, על כן עושים דבר ה' כהווייתן לא יוסיפו ולא יגרעו ודי להם בקדושה אחת אבל התחתונים שיצר הרע מצוי בהם מתוך זה הם צריכין לגדר ולקדש עצמם אף במותר להם וניתוספה להם קדושה אחת על גוף המצוה ואחת על הנדר וכולי האי ואולי כי גם אחר שעשו גדר הלואי ויתקיימו בגוף הציווי זה"ש הלואי ויתקיימו בשתי קדושות ולפיכך המשילם לשיכורים על שהיין מרגיל לערוה, והם הם ב' מיני קדושות במותר להם שהזכרנו ומאחר שהם שיכורים ביותר הם צריכין לגדור להם גדר ולהתקדש בשני קדושות על כן שכרן כפול מן המלאכים יען כי המה נזירים ואין להם יצר הרע וחשק לעבו' על מצות ועושים בהכרח לא על צד הבחירה כי אן בעל בחירה כי אם האדם ע"כ שכרו כפול ומחיצתן לעתיד לפנים ממחיצת מלאכי השרת ויען כי משל זה היינו על שכרן שהוא כפול לפי שגם המה בעה"ז הם מקדשים את עצמם בקדושה כפולה על כן לעת ערב כי יבאו על שכרם בגמר פעולתם יכפל שכרן וקדושתן כפולה על כן המשילם לעבדים מקבלין שכר חלף עבודתם כפל כי משנה שכר שכיר עבדו את ה' הן גוף המצוה הן הנדר שמוסיפין להחמיר על עצמן בקדושה יתירה, אבל משל שני אינו מדבר בקדושות הניתן להם מצד השכר אלא המתן של השכר שדרך האב ליתן לבנו על כן המשילם לבנים וקדושות אלו אינן עצם השכר הבא מאתו ית' אלא ממה שקיבל השי"ת מן המלאכים נותן שתים לבניו והדין דין אמת כי מה שהמלאכים אומרים ג' פעמים קדוש פירושם קדושה אחת מן המלאכים כי על ידי שהם עושי דברו נתקדשו בקדושה אחת ובה מקדישין להקב"ה לומר קדוש אתה ממנו, ושתי קדושות הם משל ישראל שנתקדשו בשני קדושות ע"י שמירת המצוה והגדר ובהם מקדישין המלאכים להקב"ה לומר קדוש קדוש אתה מבניך ישראל ובזה מכתירין את הקב"ה בשלשה עטרות ולפי ששתים מהם מקורם מישראל על כן דין הוא שכנגד זה נותן הקב"ה שתים בראש בניו כי מהם בא ואליהם ישובו והרי הוא מדה כנגד מדה ממש ושני דרשות אלו של רב אבין נדרשו כאחד