שפתי דעת רטז

פרשת קדושים מאמר (רד) ביאור מדרש הרבתי

דברו אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו וגו' ברבתי תניא ר' חייא פרשה זו נאמרה בהקהל מפני שרוב גופי תורה תלוין בה וכן פרש"י, ויש לדקדק מהו לשון גופי תורה הל"ל מפני שרוב התורה תלוי בה כי לשון גופי תורה משמע שיש מצוה שאינה מן גוף התורה, ונראה שכל פרשה זו מדברת מן גדר וסייג של המצות והגדר ודאי אינו מן גוף התורה, אבל מכ"מ רוב גופי תורה תלוין בגדר זה וקאי פרשה זו על מה שנאמר בסוף הפרשה שלפניה ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות וגו' וקשה למ"ד של לבלתי אינה מתישבת כלל אם לא בזה הדרך שפסוק ושמרת' את משמרתי הוא דוגמת פסוק וישמור את משמרתי דאברהם שדרשו רז"ל על שניות לעריות משמרת למשמרת כי אינה גוף האיסור אבל הוא גדר וגורם שלא יקרב אל גוף האיסור זה"ש לבלתי עשות מחקות התועבות רוצה לומר שהמשמרת למשמרת יגרום לבלתי עשות מן גוף חקות התועבות, ועל זה קאי קדושים תהיו והיינו גדר עריות וכן כל מיני גדר מביאים הקדושה וזהו שמסיק ברבתי אמר ר' יהודה בן פזי מפני מה נסמכה פרשת עריות לפרשת קדושים אלא ללמדך שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה שם אתה מוצא קדושה ריב"ל מוסיף ומייתי ראיה מן השונמית שאמרה איש אלהים קדוש הוא כו' ואית לן קריין סגיאין אשה זונה כו', ש"מ שעיקר הקדושה תלויה בגדר הנוסף על גוף המצוה ולכך סמכו כל דרשות אלו לפסוק קדושים תהיו אע"פ שכבר נאמר והתקדישתם והייתם קדושים גם בפרשת איסורי מאכלות מ"מ סמכו כל הדרש לפסוק זה קדושים תהיו לפי שהוא סמוך לפסוק ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות המדבר בגדר דווקא כאמור, לכך נאמר ופורץ גדר ישכנו נחש לפי שהנחש יודע גודל העונש של הפורץ גדר כי הוא פרץ גדרו של עולם, פירוש לפי שחוה הוסיפה על הצווי דרך גדר וסייג ואמרה איך שצוה לה הקב"ה לא תאכלו ממנו ולא תגעו בו הוסיפה הנגיעה דרך גדר והנחש דחפה בעץ ואמר כשם שאין מיתה בנגיעה כו' וזהו שפרץ הגדר שגדרה חוה על כן ישוך הנחש לכל פורץ גדר, ומטעם זה נאמרה פרשה זו בהקהל ואנו למידין מן אנשי כנסת הגדולה אשר עשו גדרים וסייגים לתורה ועשו הדבר בהקהל רב דהיינו כנסת הגדולה והם אמרו והעמידו תלמידים ועשו סייג לתורה הורו שכל סייג צריך לתלמידים הרבה כי לגופי תורה אין לחוש אף אם אינם נאמרים בקהל רב ובהסכמת רבים מ"מ הכל יודעין חומר גוף האיסור ואין לחוש כל כך שמא קצתם יפרקו מעליהם עול מצוה, אבל הגדר המותר מן הדין זולת שאסרוהו חכמים למגדר מילתא בזמן שרואין שהדור פרוץ אם אין הגזירה בהקהל אלא קצתם ינהגו איסור בדבר וקצתם ינהגו היתר בדבר אין קיום לגזירה ההיא והרי זה בכלל לא תתגודדו שדרשו רז"ל שלא יעשו אגודות אגודות ומ"מ לשון גדודה אינו יוצא מידי פשוטו שהוא לשון חבלה כי בזמן שנעשו אגודות זה אומר בכה וז"א בכה אז מחבלים זה בזה בהלכה והם בכלל מקל חובלים אלו ת"ח שבבבל שמחבלין זה לזה כי וה פוסל חבורה של חבירו וזה להפך וע"י זה יבא הענין לידי ביטול לגמרי על כן צריך הקהל הגדר יותר מן גוף המצוה שלא להיות מכלל ת"ח שבבבל כי הפירוד נמשך מן גסות הרוח ע"ד שתי נשים שנזכרו בנבואת זכריה אלו חנופה וגסות כרוח שירדו לעולה וכתיב שם והוכן והניחה שמה על מכונתה מהו על מכונתה אלא שמקום זה מסוגל לכך מן דור הפלגה שאמרו ונעשה לנו שם על כן משם נפוצו אגודות כך כל אוהבי קניית השם יתפרדו ואינן באגודה אחת לעולם לפיכך אותן מתקני גדרים לתורה היו אנשי כנסת הגדולה ובהקהל ההוא עשו כל הם שהיה נראה להם שהדור צריך לכך, וקרוב לשמוע מאחר שמצינו פר'