שפתי דעת רי

הם ראוים לגאולה, וחטא הלשון מקורו מן הגסות על כן המצוה המורה על ההכנעה סיבת הגאולה והארכנו לדבר מזה וכעת אמרתי לקצר לפי שאינו מעניני הפרשה:. מאמר (קצז) כל מי שיש בו ד' מראות הללו

וראיה לדברינו הנ"ל שהנגעים מזבח כפרה ממה שארז"ל כל מי שיש בו ד' מראות הללו אינן אלא מזבח כפרה וק' למה נקט המראות אלא שר"ל חזותא מוכי ח עליו כי כולם מראות לבנות שמנו רז"ל בהרת עזה כשלג שניה לה כסיד ההיכל, השאת כקרום ביצה שניה לה כצמר לבן הורה באצבע מצד מראות הנגעים שכולן באו למרק וללבן כל עון כמ"ש אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו לכך מנו שלג וצמר, וסיד ההיכל כי המקדש נקרא לבנון ע"ש שמלבין עונותיהם של ישראל, ולפי שהנגעים באין על לשון הרע על כן מנו קרום של ביצה לכפרה כי הביצה אין לה פה וראיה מאכילת ביצים דאבל וזה תיקון על לה"ש לבלתי היות לו עוד פה דובר נבלה ושב ורפא לו

אחרי מות מאמר (קצח) משל לחולה כו' זה זרזו יותר כו'

וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני ה' וימותו, מה תלמוד לומר היה רבי אלעזר בן עזריה משלו משל לחולה שנכנס אצלו רופא כו' זה זרזו יותר מן הראשון, אף על פי שבפרשה זו אין כאן שני זירוזים מכל מקום שפיר הביא משל מן שני מזרזין, לפי שרצה לתרץ מדקאמר אחרי מות ש"מ שדיבור זה בא למשה תכף אחרי מות בניו וקשה למאי נפקא מינה הגיד לנו הכתוב שדבור זה היה סמוך למיתת בניו הלא די היה זירוז במה שנאמר ואל יבא בכל עת אל הקודש ואל ימות שיש במשמעו הא אם יבא ימות וכן בכמה דברים כתיב באזהרתם ולא ימות ודי בזה ואם כן למה הוצרך כאן להוסיף לו זירוז במה שבא אליו ציווי זה תכף אחר מיתתם שיבין מזה שאם יבא ימות, על כן הביא המשל כו' זה זרזו יותר כו' אילו נאמר ולא ימות לבד לא היה בזה זירוז גדול כל כך, על כן הוסיף לו זירוז במה שבא אליו הדבור תכף אחרי מות כדי שיבין מזה שזירוז של ולא ימות פירושו שלא ימות כדרך שמתו בניו סמוך לדיבור זה ואז יהיה הזירוז דוגמת הרופא השני שאמר שלא תמות כדרך שמת פלוני מן חולי זה כי הציווי של ואל יבא בכל עת אל הקודש הוא מעין חטאם של בני אהרן שהציצו בשכינה מתוך לב גס הבא מן אכילה ושתיה שנאמר ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו ואתאן למ"ד שתויי יין נכנסו כי היין מוליד גסות שנאמר ואף כי היין בוגד גבר יהיר ולא ינוה וכתיב התה אל נוה קדשך רצה בזה שגבר יהיר אינו ראוי לבא אל הקודש נוה קדשו יתברך בלב גס, ומאז היה נגזר עליהם מיתה שנאמר בקרבתם לפני ה' וימותו מתו הוה ליה למימר מהו וימותו אלא שרצה לומר שמאז דומה כאילו כבר מתו וזה מדוקדק מן לשון וימותו שהגיד לנו הכתוב שבקרבתם לפני ה' אז תכף וימותו כאילו כבר מתו מאחר שכך נגזר עליהם אלא שלא רצה הקדוש ברוך הוא לערבב שמחת התורה המתין להם, וערבוב זה נראה לי לפרשו לפי שאונן אסור בתלמוד תורה ואלו היו מתים ביום מתן תורה אז היו אהרן ובניו הנותרים אינן ראוין לקבלת התורה ביום האנינות והיה בזה ערבוב כי קצתן ראוין לתלמוד תורה וקצתן אינן ראוין ועל כן דרש ברבתי פרשה זו פסוק אמרתי להוללים אל תהולו על מיתת בני אהרן עיין שם ולפי דרכינו יש לפרש אל תהולו אל תערבו לי שמחת התורה ולרשעים א תרימו קרן להסתכל מתוך רום לב בשכינה, אבל יום חינוך המשכן אעפ"י שגם הוא לבו של הקב"ה ואונן אסור גם כן בהקרבת קרבן ביום חינוך לקורבנות