שפתי דעת רח

בקרבנות אדם כי יקריב מכם למעט העו"ג מן הכפרה מכל וכל משא"כ כאן שלא מיעט העו"ג אלא מן הכפרה מצד הנגעים אבל לא מן הנגעים עצמם

מאמר (קצ"ד) מדרש הרבתי ע"פ חרפת נבל אל תשימני

וראיה לדברינו ממה שמסיק ברבתי פ' וישב וז"ל מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני רבי חמא בר חנינא ור' שמואל בר נחמן, רב חמא אומר לא היו ראוין עו"ג שיהיה בהם דוויים וסקופים ולמה יש בהם אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרין אומה של דויים וסקופים אתם על שם חרפת נבל אל תשימני, ורב שמואל בר נחמן אומר לא היו עו"ג ראוין שיהיו בהם מעלה חטטים ולמה יש בהם מעלה חטטים אלא שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים לא אומה של מצורעים אתם על שם חרפת נבל אל תשימני עכ"ל וק' מה הוסיף רב שמואל על דברי רב חמא, ולפי מה שבארנו שמן פסוק אדם כי יהיה בעור בשרו ולא נאמר מכם אנו למידין שהעו"ג יש בהם ג"כ מצורעים אבל אינן לכפרה אצלם, ע"כ ראה ר' שמואל לפרש פסוק מכל פשעי הצילני חרפת נבל אל תשימני טל הצרעת כי יותר מסתבר לאוקמיה לקרא על דבר המבואר כבר בתורה מלאוקמיה על דוים וסכופים שאין להם רמז בתורה כמו שיש רמז בצרעת שיש בו ריבוי ומיעוט כי מדלא נאמר מכם ריבה גם העו"ג לצרעת מדקאמר אדם מיעוט אותם מן הכפרה על כן מצא לו דוד מקום להתפלל חרפת נבל אל תשימני ואין עיקר החרפה הצרעת אלא הסיבה דהיינו חטא הלשון הרע המסבב הצרעת זה"ש חרפת נבל ר"ל שלא יחרף אותי צר לאמר יש בכם פה דובר נבלה של לשון הרע ויקרא אותי נבל ואולי מטעם זה שער בנגע הפך לבן סימן טומאה כי הפך לבן לאחוריו יש בו אותיות נבל וכן כל מראות נגעים לבנים הם מזה הטעם כי מטעם זה אמרו שמשיח בא גם בדור שכלו חייב שנאמר כלו הפך לבן טהור הוא והיינו שכולם יהיו נבלים זהו הפך לבן יש בו אותיות נבל כי פה דובר נבלה מסבב הצרעת ומדוקדק גם זה ביותר מן פסוק מכל פשעי הצילני זה חטא הלשון הכולל כל הפשעים שהוא מגדיל עונות כנגד ע"ז ג"ע וש"ד, ואם באולי נכשלתי באבק לשון הרע שאין כל אדם נצול ממנו בכ"י לפחות חרפת נבל אל תשימני הסר מעלי נגעך וגו' ש"מ שבנגעים מדבר הפסוק, ומה שמסיק בפשיטות לא אומה של מצורעים אתם כאלו הדבר פשוט ונגלה לכל האומו', לפי שבמעשה העגל כתיב קול ענות אנכי שומע חרופים וגדופים כו' מה כתיב תמן וירא משה את העם כי פרוע הוא ולמדו רז"ל לומר שנצטרעו בג"ש כתיב כאן כי פרוע הוא וכתיב במצורע ראשו יהיה פרוע כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם, כי על ידי זה הצרעת יחרפום כל האומות הקמים עליהם על כן אמרו לא אומה של מצורעים אתם מן מעשה העגל שהי' נגלה לכל העמים ואחר שנאמר כי פרעו אהרן לשמצה בקמיהם אם כן מסתמא כשאמר דוד חרפת נבל אל תשימני קאי על דבר המבורר בתורה כבר הן בפרשת העגל הן בפסוק אדם כי יהיה בעור בשרו וגו', ויכול להיות שרבי אחא ורבי שמואל שניהם סוברים שהאומות אינן מחרפין כי אם על הנגעים שהרי נאמר הסר מעלי נגעך מתגרת ידך אני כליתי שמע מינה שבנגעים יחרף צר, אך שרבי חמא סבר שמדבר בנגעי בתים הבאים על צרת העין שנאמר ובא אשר לו הבית זה בייחד ביתו לו כו' וכתיב ונתן הבית והיינו דוים וסכופים כי סכופים בין בקו"ף בין בכ"ף הוא לשון שבירה ונתיצה מלשון סקבא דשתא ריגלא ופליגי בלשון נבל כי רבי חמא סבר חרפת נבל היינו שלא יחרפנו לומר שאני כילי וצר עין כנבל הכרמלי שנבל שמו ונבלה עמו והיינו צרת העין ואם כן קאי על נגעי הבתים דוים וסכופים, ורבי שמואל סובר נבל לשון פה דובר נבלה ומדבר בנגעי הגוף הבאים על לשון הרע שניהם מצוין בעו"ג לא לכפרה כ"א לכדי שלא יחרפו את ישראל: