שפתי דעת רו

יד קשירה ביד ימין והנחתה ביד שמאל וחבילה זו תיקון לשניהם לזכור את בוראו החפץ בהווייתו של עולם ועוד שהשופך דמים ממעט הצלם והדמות של בוראו על כן ע"י תפילין של יד דמות בוראו לנגד עיניו תמיד ובזה יהיה נזהר שלא ימעט הדמות כאמור, לב חורש מחשבות און מחשבות שתים במשמע כי רבות מחשבות בלב איש והרי חבילות חבילות הן דוגמת עוזיהו שחטא במעיל ובקטורת הן חבילה אחת החושבים רע על משכבותם לאור הבוקר יעשוה לחבירו וחבילה שניה ע"ד שנ' מה תחשבון על ה' תועה, והתיקון על כל החבילות של המחשבות שיהרהר כל היום וכל הלילה בדברי תורה ואז ינצל מכל הרהורים רעים זה"ש אשר אנכי מצוך היום על לבבך ר"ל כל הרהורך יהיה במצות ה' ותנצל מכל הרהורי עבירה, רגלים ממהרות לרוץ לרעה או לדבר עבירה לשמים או להרע לחבירו ותיקון על ב' חבילות אלו לרוץ למילה כי בה הוא חתם באות ברית קודש להרחיק את רגליו מעבירה או ירוץ לדבר מצוה להיות סנדק במילת הילד להחזיק בשתי רגליו הילד או חשיב רגלים ממהרות לשתי חבילות כי סתם הליכה לרעה חבילה אתת נוסף על זה הרוצה לרוץ לרעה מרוב חשקו לעבירה זו היא רעה כפולה, יפיח כזבים הרי חבילה אחת עד שקר חבילה שניה, פי' הפסוק ע"ד שנאמר במקום אחר יפיח כזבים עד שקר ועד אמונים לא יכזב, פירוש המרגיל עצמו לדבר כזבים אשר לא יועילו ולא יזיקו בסתם דברים בטילים וכזבים ההרגל יביאו לידי עדות שקר שהוא דבר המזיק והוא נגד התורה לכך נקט כזבים לשון רבים לפי שדוקא אם פעמים רבות ירגיל עצמו לדבר כזבים אז סופו גם להיות עד שקר, ובהפך זה המורגל להיות עד אמונים פעמים רבות אז ההרגל שלטובה יביאו לידי זה שסופו לשמור פיו ולשונו שלא לדבר שום כזב אפילו במילי דעלמא, והרי כאן שתי חבילות והתיקון שלהם חבילה אחת אתם עדי נאם ה' רצה לומר להיות עד אמונים ואז גם לא יכזב כאמור, ומשלח מדנים בין אחים, חבילה אחת משלח מדנים, שנייה בין אחים, והתיקון לכולם אמור לחכמה אחותי שתעשה כמעשה של חכמת התורה מה התורה כל נתיבותיה שלום כך אתה בקש שלום ורדפהו ובזה תהיה החכמה אחותך כשתעשה מה שהיא עושה הרי שש ושבע ועל ששה מהם הקלים שבהם אמר שש הנה שנא ה', ושבע מהם החמורים בצירוף לשון שקר הם תועבת נפשו גרועים מאד דרך משל עינים רמות שכנגד אדם שנא ה' ושכנגד הקב"ה תועבת ה', וידים שופכות דם אם לקפח מחיית חבירו שנא ה' ואם ש"ד ממש הרי הוא תועבת ה' וכן בכולם יש צד הגרוע מחבירו, ורבנן אמרו ושבע מקיימין שאין כאן כי אם שבעה ומהו שאמר ושבע זה השביעי משלח מדנים בין אחים הקשה מכולם ועליו אמר תועבת נפשו או של הקב"ה או נפשו של פועל כי סופו ללקות בצרעת וטמא טמא יקרא שהוא מתועב על כל העולם ומה שאמר ושבע ולא אמר ושביעי, הורה בזה שכל הששה הנותרים נכללים בשביעי זה נמצא שזה האחרון הכביד עד שהוא לבדו נקרא שבע להורות שבו נכללו כולם לפיכך משה מזהיר זאת תהיה תורת המצורע המוציא רע ולמה לא הזהיר על האחרים ועוד למה יביא צפרים העושין מעשה קול שמא הצרעת באו על האחרים מן שבעה אלו שאינן שייכין בקול אלא ודאי לפי שכולן נכללו בזה השביעי כי על כן נאמר עליו ושבע ואם כן זהו המקור המשלח מדנים בין אחים הוא הבדיל בין איש לאשה ובין אחים יפריד על כן דינו להיות בדד מושבו ש"מ שהמקור לכולם משלח מדנים בין אחים, וזה סדרן עינים רמות כבר אמרנו שהוא מסבב חטא הלשון וכן הוא אומר אשר אמרו ללשונינו נגביר שפתינו אתנו מי אדון לנו, וידים שופכות דם נקי כמו שנאמר הולכי רכיל היו בך למען שפך דם וכמו שנאמר חץ שחוט לשונם שוחט כתיב שחוט קרינן כי הוא שוחט לאחרים וגם הוא שחוט כי לשון הרע תלתא קטיל כמו שכתבנו בגימ"ל גדולה של והתגלח כי גמל