שפתי דעת רה

כהונה וזה המכריח אותי לפרש הענין כך אבל מ"מ הפסוק שלא הזכיר לבוש בפירוש לא רצה לסמוך על דרש זה עד שפרשו משה ואמר זאת תהיה תורת המצורע אך כדי ליישב הקושיא הגדולה שבמדרש הנזכר שדרש שש ושבע הרי י"ג: אומר אני שהוא ע"ד שמסיק בויקרא רבה והביאו הילקוט במשלי בפסוק מאמר (קצב) מדרש על פסוק ובתחבולות תעשה לך מלחמה

בתחבולות תעשה לך מלחמה אם עשית חבילות חבילות של עבירות עשה כנגדן חבילות מצות כיצד עינים רמות, והיו לטוטפות בין עיניך, לשון שקר. ולמדתם אותם את בניכם, וידים שופכות דם נקי, וקשרתם לאות על ידך, לב חורש מחשבות און, אשר אנכי מצוך היום על לבבך, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה, הוי רץ למילה שניתנה בין הירכיים, יפיח כזבים עד שקר, ואתם עדי נאם ה', ומשלח מדנים בין אחים, אמור לחכמה אחותי את עכ"ל, וק' מה ענין המצות הללו אל העבירות וע"ק למה הזכיר בעבירות חבילות חבילות ובמצות חבילות פעם א', ונר' שבעל מדרש זה סובר שש ושבע הרי י"ג וכיצד כם י"ג אלא לפי שששה מהם כפולים ואחד מהם אינו כפול הרי י"ג וכלפי מה שששה מהם כפולים על כן כפל לומר חבילות חבילות עבירות כי כל עבירה כפולה חוץ מן לשון שקר כי הלשון אחד הוא ואף על פי כן עושה חבילות חבילות עבירות שמגדיל עונות כנגד ע"ז ג"ע ש"ד על כן נקט בו חבילות חבילות אף על פי שאינו כ"א אחד שהרי לא מנה רק י"ג, וזה סדרן עינים רמות ב' עינים במשמע אחד של ימין ואחד של שמאל ושל ימין גדולה משל שמאל כי יש גם כן שני מיני גאוה א' כלפי שמיא כנבוכדנצר שאמר אעלה על במתי עב אדמה לעליון וא' כלפי חבירו ואחת גדולה משל חברתה והתיקון על שני חבילות אלו חבילה אחת והיא תפילין שבין שני העינים טטפת טט שתים פת שתים להורות שהחבילה אחת מצלת מן שני חבילות עינים רמות על ידי שמכיר כי רשותא דמרא עליו ולא זו שאין נכון לו להראות גאוה כנגד הקב"ה אלא אפילו על אדם בן גילך אל תתגאה לפי שאתה עומד לפני מלכו של עולם בכל מקום כי מלא כל הארץ כבודו ואין נכון לך להראות גאוה ועיני ה' רואות משוטטות בכל הארץ הגם שלא תהיה הגאוה למרות עיני כבודו ית' אלא כנגד אדם, אחר עינים רמות הזכיר לשון שקר ויש בו חבילות חבילות ומ"מ לא מנה הכתוב כ"א אחד כדרך שבארנו וכבר אמרנו שחטא הלשון מקורו מן הגאוה על כן הזכיר לשון שקר אחר עינים רמות כי מאן דעביד הא נפל בהא, ותיקונו ולמדתם אותם את בניכם על דרך מארז"ל מאי תקנתיה של מספר לשון הרע אם ת"ח היא יעסוק בתורה שנ' מרפא לשון עץ חיים ואם עם הארץ הוא ישפיל עצמו שנ' וסלף בה שבר ברוח על כן נאמר בטהרתו אל כלי חרש על מים חיים התורה נמשל למים חיים ועם הארץ דומה לכלי חרש שאין לו תקנה ני אם בשבירה, וע"כ אמרו יעסוק בתורה כנגד ה"פ זאת תורת שנאמרו במצורע שכל כמספר לשון הרע כאילו עבר על ה' חומשי תורה כי בספר בראשית נאמר ענין הנחש וצרעתו כי סלעין שעליו היינו צרעתו, ספר שמות בו נאמר צרעת של יד משה על שקרא את ישראל בנים לא אמון בם, ספר ויקרא כל פרשת מצורע המוציא רע, ספר במדבר ענין של מרים ומרגלים, ספר דברים זכור את אשר עשה ה' למרים, על כן מביא פסוק ולמדתם אותם את בניכם להרגילם בתורה בעודם קטנים גם כי יזקינו תהיה תורת חסד על לשונם לא כמעשה דורינו שבקטנותם אינן מקפידין האבות א הרגל לשון הקטנים ולמדו לשונם שקר וההרגל נעשה טבע וקשה לתקנו, וידים שופכות דם נקי שני ידים כנגד שני מיני שפיכות דמים הן ש"ד ממש הן המקפת מחייתו של חבירו א כי נפש הוא חובל והרי כאן שני חבילות, ותיקונם תפיליו של : האל אצא אאא כ א שס ש