שפתי דעת רד

דאהנו מעשיו וע"י סיפוריו השחית שלימים וכן רבים וידע שהמעיל מכפר על לשון הרע שבקול וגם הקטורת מכפר על לשון הרע דבחשאי מה עשה הלך ולבש המעיל ונכנס להיכל להקטיר קטורת חשב שיתכפר בשתים אלו והכתוב אומר שטעות היה בידו כי המעיל והקטורת אינן מכפרין כי אם בדלא אהנו מעשיו אבל הוא בחזקתו גבה לבו עד להשחית שמתוך גובה לבו כארז סיפר ל' הרע שבו היה גורם השחתה לרבים ובזמן דאהנו מעשיו אין לו כפרה כי אם בצרעת לחלוטין על כן נצטרע עד יום מותו דהיינו לחלוטין וזה"ש וימעל מעל בה', מעל ראשון שמעל קודם שנכנס להיכל היינו שלבש בגדי כהונה כי מסתמא לא נכנס להקטיר מחוסר בגדים וכוונתו שמכלל הבגדים היה המעיל המכפר על לשון הרע וזהו מעל ראשון כי מסתמא נהנה מלבישת הבגדים והנהנה מן ההקדש מעל ואולי הכפל וימעל מעל רמז אל לבישת המעיל והוא לשון מעל שהלשון נופל על הלשון ובעבור המעיל בא לידי מעל זה שלבש מעיל כדי להקטיר בו הקטורת כי אולי ידע בעצמו שסיפר לשון הרע בגלוי ובסתר ועל כן נאמר ושוליו מלאים ההיכל אלו פ' כהנים ר"ל מה שחשב להתכפר במעיל דהיינו שעיקר הכפרה באה מן השמעת קול של פעמון ורמון שבשולי המעיל וטעות היה בידו כי כפרת לבישת שולי המעיל שייכא דוקא לכהנים ולא לו שנ' ויאמרו לו לא לך עוזיהו להקטיר לה' כי לכהנים המקודשים בני אהרן להקטיר צא מן המקדש כי מעלת ולא לכבוד לך מה' אלהים, לא לך להקטיר היינו שהקטורת אינו נאות לך וצא מן המקדש כי מעלת היינו בלבישת הבגדים אע"פ שנאמר בהם לכבוד ולתפארת מ"מ לא לכבוד לך אלא לבני אהרן הם לכבוד ולך הדבר מעילה ותדע שכן הוא שהרי נאמר בשנת מות המלך עזיהו דהיינו כשנצטרע כו' ושם נאמר אוי לי כי נדמיתי כי איש טמא שפתים אנכי ובתוך עם טמא שפתים אנכי יושב ומהיכן למד לומר כן אלא שראה שעוזיהו בקש כפרה על טומאת שפתים או על עצמו או על דורו ואם כן ישראל צריכין כפר' על טומאת שפתים ויעף אלי אחד מן השרפים ובידו רצפה דרשו רצפה מלשון רצוץ פה לאמר יפה דברת כי כל ישראל צריכין רצוץ פה כי הכל בלשון הרע ממש במלקחים לקח מעל המזבח ואולי הוא ממזבח הקטורת ששם מקור הכפרה על לשון הרע

מאמר (קצא) בגמרא מספר הזגין כמספר מראות נגעים

בפרק המזבח מקדש מסיק במספר הזגים והעינבלים של שולי המעיל ת"ק סובר ע"ב זגים היו רב דוסא אומר משום רבי יהודה ל"ו א"ר ענני בר ששון כמחלוקת כאן כך מחלוקת בנגעים דתנן מראות נגעים רבי דוסא אומר ל"ו מראות הם ר' עקיבא אומר ע"ב וקשה מה ענין מראות נגעים לשולי המעיל אלא לפי ששניהם מכפרים על לשון הרע אשר מקורו מן הגאוה הנוגעת בכבוד השי"ת כי כל המתגאה מתעטף בלבושו של מקום ב"ה והסובר ע"ב זגין ומראות סובר שעיקר העונש על דבר שהיה סיבה לעבירה זו דהיינו הגאוה הנוגעת בכבוד שם של ע"ב, והסובר ל"ו זנים ומראות שסובר שעיקר העונש על שנגע בכבוד אנשים צדיקים וטובים שהיו ראוין להיות מכלל ל"ו אנשים צדיקים שאין העולם חסר מהם אפילו המה אין להם המלט מחץ שחוט לשונם כי בעלי הלשון השמיעו את כל ישראל אין נקי, וזה"ש לב לא מחשבות און מעזיהו שהיה חורש מחשבות און להתכפר בדבר שבו הוסיף חטא על פשע, ואם תשיבני לומר הלא הדרא קושיא לדוכתא כי למה הוצרך משה לומר זאת תהיה תורת המוציא רע כנגד יפיח כזבים עד שקר הלא כבר מבואר הדבר מעוזיהו חשובה לדבר לפי שלשון הרע של עוזיהו אינו מפורש בפסוק כי אם על ידי רמז שאין הכל יודעין בו וההמון עם מבינים הדבר כפשוטו שנענש על הקטורת לבד ע"כ לא למד ממנו כ"א לב חורש מחשבות און אע"פ שבעל המדרש הזכיר שרצה ללבוש בגדי