שפתי דעת רב

אלעזר אומר חן חלק לשבעה אלו שבעת ימי השבת וגם לשמונה אלו שמונת ימי המילה: פרשת מצורע

זאת תהי' תורת המצורע ביום טהרתו והובא אל הכהן. הנ"ל זאת תורת המצורע תהיה למה לי ונראה שמכאן מצאו סמך לפרש כל עניני טהרותיו שיש בהם רמז פנימי מה שלא עשו כן בשאר עניני כפרה שלא בקשו אחר טעמי המצוה חוץ מבזו שדרשו צפרים העושים מעשה קול יכפר על קול של לשון הרע ועץ ארז ואזוב שאם הגביה עצמו כארז ישפיל עצמו כאזוב ודרשו מצורע מלשון מוציא רע, וכל זה מדוקדק מן ייתור של תהיה כי ר"ל שאלו הדברים האמורים בפרשה אחר שיעשה אותם וידקדק בטעמיהם אז יבין דעת ויראת ה' שלא לשוב עוד לכסלה לעשות הדברים שגרמו לו הצרעת ונמצא שפרשה זו תהיה תורתו ולימודו של המצורע להבא אחרי עשותו כל אלה ויתעסק בתורת טהרתו על מה הם מרמזים

מאמר (קפט) על ז' דברים נגעים באין כו' ומדרש הרבתי על שש ושבע ותדע כי במסכת ערכין ארז"ל על שבעה דברים נגעים באין על לשון הרע ועל שפיכות דמים ועל ג"ע ועל גסות הרוח ועל הגזל ועל צרות העין ועל שבועת שוא ומפיק להו מקראי וכן מסיק ברבתי זאת תהיה תורת המצורע הה"ד שש הנה שנא ה' ושבע תועבת נפשו ר' מאיר אומר שש ושבע הרי י"ג ורבנן אמרין ושבע מקיימן ושבע זו שביעית שקשה כנגד כולם ואיזו זה משלח מדנים בין אחים, ואלו הן עינים רמות, לשון שקר, וידים שופכות דם נקי, לב חורש מחשבות און, רגלים ממהרות לרוץ לרעה, יפיח כזבים עד שקר, ומשלח מדנים בין אחים א''ר יוחנן וכולן לקו בצרעת, עינים רמות מבנות ציון כו' לשון שקר מן מרים נו וידים שופכות דם נקי מן יואב כו' לב חורש מעוזיהו שבקש ללבוש בגדי כהונה גדולה וכתיב וינגע ה' את המלך וגו' כך הגירסא בילקוט רגלים ממהרות לרוץ לרעה מגחזי כו', ומשלח מדנים בין אחים מפרעה כו' לפיכך היה משה מזהיר לישראל זאת תהיה תורת המצורע המוציא שם רע עכ"ל בילקוט וקשה היכן מצינו שש ושבע לעשות מהן י"ג כי אין כאן כי אם שבע וע"ק למה לא הביא שום ראיה על יפיח כזבים עד שקר, וע"ק מהו שמסיים לכך משה מזהיר זאת תהיה תורת המצורע איך תלויה אזהרה זו באותן שבע שהזכיר, ואולי קושיא אחת היא תירוץ על השניה ובא לתרץ למה לא הזהיר משה כי אם על הצרעת הבא על לשון הרע והצפרים יוכיחו והלא הצרעת בא על שבעה דברים ומכולם לא הזהיר כי אם על הצרעת הבא מן לשן הרע, על כן אמר שמשה לא הוצרך להזהיר על ששה מהם כי ידע משה בנבואה שבההשך הזמנים ילמדו עונשם מבנות ציון וממרים ומיואב ומעוזיהו ומגחזי ומפרעה, אך יפיח כזבים עד שקר לא יהיה להם מקום ללמוד ממנו שלוקה בצרעת על כן הוצרך משה להזהיר עליו ואמר המצורע שמוציא מילין כזכים מלבו מלשון ומלבם יוציאו מלין עיקר הלשון הרע רמוז ביפיח כזבים עד שקר. ואע"פ שכבר הזכיר לשון שקי שלמידין ממרים מ"מ מדחלקם הכתוב ש"מ שכל אחד ענין בפני עצמו הוא וכפי הנראה שיש לחלק ביניהם כדמחלק במסכת זבחים פרק המזבח מקדש שיש שלשה כפרות לשון הרע הקטורת והמעיל והצרעת כי בזמן דלא אהנו מעשיו יש חילוק בין סיפר בצנעה לסיפר בפרהסיא כי סיפר בצנעה הקטורת מכפר יבא דבר שבחשאי ויכפר על דבר שבחשאי וסיפר בפרהסיא המעיל מכפר יבא דבר שבקול ויכפר על הקול, ובזמן דאהנו מעשיו אז נלקה בצרעת, ולהנחה זו אין ללמוד מן לשון שקר דמרים שם