שפתי דעת רא

שאמו אוכלת ואם אמו תאכל דבר איסור אז גם הולד אוכל מן האיסור על כן רצה ה' לקדשו מבטן כמו שצוה המלאך לאשת מנוח ואל תאכלי כל טומאה וגו' והטעם שהוסיף לה אזהרה כדי שלא יטמא הולד מן אכילת האיסור, על כן הקדים תורת הבהמה והחיה והעוף להורות לו שקודם שנוצר יכנס למצוה מיד במעי אמו כי אז מלמדין אותו כל התורה כלה כו' הפך ממה שנאמר ברשעים זורו רשעים מרחם וגו' ובצדיקים נאמר בטרם תצא מרחם הקדשתיך ופרכוס יעקב ועשו יוכיח ומה שארז"ל נר דלוק על ראשו כדי להורות שקודם שיצא לאור ההויה שלא טעם עדיין טעם חטא הרי הוא כאדם הראשון קודם שחטא שארז"ל אור שנברא ביום ראשון היה אדם צופה ומביט כו מסוף העולם ועד סופו כך בכלו נרו עלי ראשו במעי אמו מביט בו מסוף העולם ועד סופו וכדי שלא יעכב על ידו חטא של איסורי מאכלות של אמו על כן הקדים הכתוב תורת הבהמה להכניסו למצוה קודם שנולד וכמו שלוקח אור זה מן אדם הראשון בחטאו כך בצאתו לאויר העולם לפתח חטאת רובץ כי אז נכנס היצר בו משעה שננער לצאת ממעי אמו דהיינו ממש לפתח חטאת רובץ אז ניטל ממנו אור גדול זה והמלאך סטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה שלמד להורות שאין לו בעולמו אלא ממה שמשיג האדם בטרחו ועמלו בתורה כמ"ש אדם לעמל יולד וכמארז"ל אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת, נולדת לא נאמר אלא נוצרת להורות כי מיד אחר היצירה בעודו בבטן אמו מלמדין אותו כל התורה וא"ת אם כן שכבר למד כל מה שהוא חייב ללמוד למה נולד להוריד מעלתו הלא היה טוב לו ישאר בבטן אמו בסוד אלוה עלי אהלו ויהיה בשלוה כירחי קדם, על זה אמר אדם לעמל יולד כי מה שלמד במעי אמו בלא עמל ויגיעה אינו מקבל שכר עליו כי לפום צערא אגרא וזה לא עמל בה ולא חלה בה ידים על כן נולד כדי להיות עמל בתורה ואז יהיה ראוי לקבל שכר טרחו, ד"א כדי שיכנס לסעודה מיד ר"ל שימצא הכל מוכן מיד אחר יצירתו כך הכין לו ה' כאן כל צרכי סעודתו תחילה והורה לו תחילה את זה תאכל ואת זה לא תאכל כדי שמיד ותכף בצאתו לאויר העולם ימצא סעודתו מוכנת וידע מה שראוי לו לסעודתו ומה שראוי להתרחק ממנו והיינו איסורי המאכלות המטמטמין קדושת הנפש כמ"ש ונטמתם בם, על כן אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו היתה אחר כל בהמה וחיה כדי שיכנס לסעודה מיד וימצא את הכל מוכן ומתוקן לסעודה כך תורת הבהמה חיה ועוף נתפרשו כאן תחילה כדי שמיד ביום הולדו יכנס לסעודה כאמור, וזהו שמסיק רמז לקישור כל הפרשיות חכמות בנתה ביתה זה המשכן, חצבה עמודיה שבעה אינו ז' ימי המלואים, טבחה טבחה אלו הקרבנות, מסכה יינה יין ושכר אל תשת, אף ערכה שלחנה זאת החיה אשר תאכלו, שלחה נערותיה הקרא אשה כי תזריע וילדה זכר, וכעין זה תמצא בילקוט ריש פר' שמיני, ולדרכינו קאי על קישור הפרשיות ע"ד כדי שיכנס לסעודה מיד וזה"ש ד"א כדי שיכנוס לסעודה מיד היינו שיאכל במעי אמו מן ההיתר לפי שאוכל ממה שאמו אוכלת כאמור ומה שאמר כדי שיכנס למצוה מיד היינו שאם תבא מצוה לידו יעשנה מיד ותכף כדא"ר יאשיה כשם שאין מחמיצים את המצה כך אין מחמיצין את המצוה, ולכך נוצר באחרונה לומר לו הרי אין אתה חסר כלום כי כל הארץ לפניך ואין לך מחסור דבר לתלות העיכוב באיזו חסרון שהרי הכל כאשר לכל נוצר לפניך והכל נתן ה' ביד האדם ואם כן אין לאדם שום התנצלות להחמיץ איזו מצוה כשתבא לידו ומזה הטעם נאמרה תורת האדם באחרונה אחר שנ' זאת החיה אשר תאכלו והורה לו דרך החיים כדי שידע להשמר מן הדברים המטמטמין את נפש האדם ומעתה אין לו שום התנצלות לאדם להחמיץ איזו מצוה ומצוה מיד דלהלן היינו מצות השבת ומצוה מיד האמור אן היינו מצות המילה וזהו שמסיק בילקוט פ' זו תן חלק לשבעה וגם לשמונה ר'