שפתי דעת ר

הרבה יקלקל חלק הנשמה שבו ויהיה כולו גשמי על כן מסיק שאם זכה וימשך החומר אחר השכל ואז דומה כאילו גם החומר נוצר בראשונה עם נשמת רוח אלהים אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית כי הנשמה חלק אלוה ממעל קדמה וכל האדם נקרא על שמה אם זכה, ואם לא זכה וימשיך השכל אחר החומר ויהיה כולו גשמי אז אומרים לו יתוש קדמך כי גם חלק הנשמה יקרא על שם הגוף. אך נראה לי עוד להסמיך דרוש זה לפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר, כי במעשה בראשית נבראו כל הנמצאים ביום ראשון וכל אחד הוציא ביומו כמ"ש תוצא הארץ דשא וגו' והאדם נברא בראשונה וכסדר בריאתן הושמו כולם ביום ראשון בחדר אחד נמצא שהאדם שנברא בראשונה הושם בחדר ההוא בראשונה ואחר כך אחד לאחד עד תומם וכשחזר והוציאם מן חדר ההוא הנכנס הראשון יוצא אחרון על כן דין הוא שהאדם שנברא ראשון יצא אחרון ועל כן סמך דרש זה לפסוק אשה כי תזריע וילדה זכר כי מזרע הזכר נתהוה זכר ומזרע הנקיבה נתהוה נקיבה ואם כן כשהאשה מזרעת תחילה ואחר כך בא עליו זרע האיש שנכנס אחרונה ויצא ראשונה נוצר זכר בדמיון הזרע היוצא ראשונה וצא ולמד משפופרת של קנה כו' וכן להפך, לכך אמרו תוצא הארץ נפש חיה זה רוחו של אדם הראשון הזכיר בו לשון תוצא לומר לך שכבר נוצר ביום ראשון והארץ הוציאה אותו ביומו כי יבא כדין כל נכנס ראשון שיוצא אחרון וזהו שאמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה וחיה היה כדי שאם תזוח דעתו עליו ויחטא ואשם אז יאמרו לו יתוש קדמך, כך תורת אדם בפרשה זו נאמרה אחר תורת הבהמה והחיה והעוף לפי שבפרשה זו נרמזו חטאת בני האדם ומצד החטא האדם מאוחר מכל בהמה חיה ועוף שכן נאמר וטהרה ממקור דמיה היינו מן העון של חוה כי חטא קדום ההוא הוא המקור אל דם הנידה כמ"ש היא שפכה דם של כל זרעה על כן ניתן לה דם נידה ודם יולדת ומטעם זה נאמר בטהרתה וטהרה ממקור דמיה ר"ל מן מקור החטא שסבב דמי טומאה אלו ש"מ שטומאה זו ליולדת נמשכה מן חטא הקדום ואחר שהוזכר החטא בפרשה זו ומצד החטא האדם מאוחר ביצירה כך מצד החטא איחרו כאן, ומה שהזכירו דווקא יתש לפי שיתש ר"ת יצירה תורה שיר כי בשלשה אלו האדם מאוחר א' ביצירה כאמור ב' תורת האדם שבפרשה זו, ג' שיר היינו קילוסו כדמסיק ברבתי פרשת בראשית א"ר שמלאי כשם שקילוסו של אדם אחר כל בהמה כו' שנאמר הללו את ה' מן הארץ וגו' החיה וכל בהמה וגו' ואח"כ מלכי ארץ וכל לאומים כו' כך יצירתו כו' תלה שם קילוסו ביצירתו וכאן תלה תורתו ביצירתו ונראה שטעמו של דבר שיותר יש להקב"ה קילוס מן יצירת כל הנמצאים מן הקילוס המגיע להקב"ה על יצירת האדם מצד תערובת רע של יצר הרע אשר בקרבם וכמאחז"ל נוח לאדם שלא נברא כו' על כן הקדים הקב"ה יצירת שאר הנמצאים מצד הקילוס שמגיע להקב"ה מהם, ומטעם זה עצמו נתאחר גם בתורת האדם, ד"א כדי שיכנס למצוה מיד כי האדם נוצר ביום ו' כדי שיכנס למצות השבת מיד כך ביצירתו בבטן אמו מיד כשנוצר אומרים לו בבטן אמו שמור מצותי וחיה ואיך מצינו שיכול האדם לקיים איזו מצוה בעודו במעי אמו הוי אומר זאת תורת הבהמה החיה והעוף שנזכרו בפרשה הקודמת את זה תאכל ואת זה לא תאכל

מאמר (קפח) במדרש עד שלא יצא ממעי אמו הקכ"ה מצוה עליו כו' כדמסיק בילקוט פר' זו וז"ל עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה עליו ואומר את זה תאכל ואת זה לא תאכל זה לכם הטמא ומשקבל עליו המצות הוא נולד עכ"ל וכל משכיל ישתומם על המראה איזו מצוה מקיים האדם עד שלא נולד הוי אומר זו מצות איסורי מאכלות לפי שהתינוק בעודו במעי אמו הוא אוכל ממה