שפתי דעת קצט

כדי שיכנס לסעודה מיד כו' ונראה שעל כל ארבע טעמים אלי יסבבו דברי ר' שמלאי שאמר כשם שיצירתו של אדם כו', והנה דרך ראשון שהזכירו בגמרא ע"ד ששאל טורנוסרופס הרשע את ר' עקיבא איזו מעשים נאים א"ל כו' למה אתם מוהלים כו' עד כל אמרות אלוה צרופה לא נתנו המצות לישראל אלא לצרף בהם עיין כל הנוסח בילקוט פרשה זו, וכן מסיק בילקוט פרשת שמיני סי' תקל"ו בעניני איסורי מאכלות וכי מה איכפת ליה להקב"ה בין שוחט לנוחר הא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהן את ישראל שנאמר כל אמרות אלוה צרופה, ותבין ותדע כי טורנוסרופס הרשע חשב את המילה להשלמה מבחוץ שהקב"ה ברא את האדם חסר כי עדיין מום הערלה בו וצריך האדם להשלים החסרון ההוא ע"י המילה ואם כן האדם שותף להקב"ה ביצירה כי תיקן מה שחסרה כבר, על כן סמך פרשת אשה. כי תזריע וילדה זכר וגו' וביום השמיני ימול וגו' לפרשה הקודמת המדברת בעניני איסורי מאכלות ולמה שנ' בסוף הפרשה ולהבדיל בין הטמא לטהור פירש"י בין נשחט רובו של קנה לנשחט חציו, כי גם בזה ארז"ל וכי מאי איכפת להקב"ה בין שוחט מן הצואר לשוחט מן העורף אלא לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את ישראל על כן אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם היתה אחר יצירתו של בהמה חיה ועוף כדי שלא יאמרו שותף היה האדם להקב"ה במעשה בראשית, מטעם זה נאמרה גם כן תורת האדם אחר כל תורת בהמה חיה ועוף כי אילו נאמרה פרשה זו אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול קודם פרשה של מעלה היה מקים למינים לומר על המילה שותף היה להקב"ה במעשה בראשית כשם שבמיל' זו האדם משלים מה שחיסר האל ביצירתו כשאלת טורנוסרופוס הרשע כך גם במעשה בראשית היה להקב"ה גם כן שותף על כן הקדים לו תורת הבהמה חיה ועיף כי שם מוכרח אתה לומר כל אמרות אלוה צרופה לא ניתנו המצות כי אם לצרף בהן את ישראל דאל"כ מה איכפת להקב"ה, בין אוכל טהורה לאוכל טמאה או מה בין נשחט רובו של קנה לחציו אלא בעל כרחך אתה צריך לומר שנתנו לצרף בהן את ישראל כך המילה ניתנה לצרף בה את ישראל כתשובת ר' עקיבא אל הרשע ובזה בטלה דעת האומר שותף היה האדם להקב"ה ויתכן לפרש ענין השיתוף שבמעשה בראשית לפי שקודם שנברא האדם נבראו העליונים והתחתונים והם שני הפכים ממש ויש מקום לומר מי שברא אלו לא ברא אלו כי מן אל אחד לא יצאו שני הפכים על כן ברא ה' באחרונה את האדם המורכב מן שני דברים חלוקים אלו ומחברם והוא צריך להיות באחרונה כדין כל אמצעי הבא באחרונה לחבר הקצוות והיה המשכן אחד, ד"א שאם תזוח דעתו עליו אומרים לו יתוש קדמך: וע"ד מאמר (קפז) דרש על פסוק אחור וקדם צרתני

שמסיק ברבתי פרשת בראשית על פסוק אחור וקדם צרתני אמר ר' שמעון בן לקיש אחור למעשה יום אחרון וקדם למעשה יום ראשון אם זכה אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית ואם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך, וקשה וכי הדבר תלוי באומרים לך ואיך יאמרו אם זכה אתה קדמת והרי באמת לא קדם לכולם, נראה שכך פירושו והוא האמת שנשמת האדם נברא ביום ראשון קודם לכל הנבראים שנ' ורוח אלהים מרחפת והיינו נשמת האדם וכן מסיק ברבתי שם ובילקוט פר' זו אבל החומר שלו נוצר באחרונה כנודע והבחירה נתונה ביד האדם להפך כל חלק אל השני, אם הוא צדיק גמור הוא מהפך גם חלק החומרי שיהיה כולו זך ונקי כמו חלק הנשמה כמו שנאמר והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע וגו' וכמשה שזכה לקירון עור פנים וכאילו נתבטל החומר שלו והרי הוא כולו רוחני נשמת אלוה ובהפך זה אם ירשע