שפתי דעת קצז

לצדקה ואז ודאי נשתנה טבעה ומזגה להיות גם לה לב רך אז תלד בדומה לה וילדה זכר שהוא רך בטבע כמותה אבל אם תשאר על טבעה תלד גם כן בדומה לה נקיבה, לכך אמר ר' יצחק בא זכר לעולם בא ככרו עמו ר"ל כטבעו שיש לו לב רך ונולד גם ככרו זכר זה כר כי כר אותיות רך לומר שכר שלו דהיינו ככרו תלוי ברך לבבו כי כל הנותן יתנו גם לו מן השמים, ומה שדרש בא זכר בא שלום לעולם לפי שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום ותדע כי במדרש הנ"ל מסיק שהשליך הקב"ה אמת ארצה כו' וקשה למה לא השליך גם השלום ארצה כי גם שלום אמר אל יברא אלא לפי שנ' חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו כי חסד ואמת נשארו מתנגדים על כן הוצרך להשליך אמת ארצה כי הוא היה מעכב ואמר אל יברא, אבל השלום אף על פי שגם הוא אמר אל יברא מכל מקום כאשר ראה שצדק אמר יברא שיש בהם בעלי צדקה אז חזר השלום מדבריו והסכים עם הצדק לפי שהצדקה גורמת השלום שנאמר והיה מעשה הצדקה שלום לכך נאמר צדק ושלום נשקו והוא לשון חיבור שהסכימו על דיעה אחת שיברא ולפי שהשלום נמשך מן הצדקה על כן דרש רבי יצחק מן זכר זה כר שני דרשות ושניהם רק דרש אחד כי זה תלוי בזה כי לפי שנולד וככרו עמו מצד רכות טבעו ומזגו על כן בא גם שלום לעולם ושניהם נשמעו מן זכר זה כר לשון ככר ולשון שלום דמנחה כי ענין הצדקה היינו מנין המנחה שהיא מתנה ודורון ובא רבי יצחק להורות בשני דרשות אנו כמה גדול כח הצדקה שכן מתחילת יצירתו של אדם מדת הצדקה שבו היא שעמדה לאבותינו ולנו שנוצר האדם אך שלא תקשה איך נוצר הלא היו שנים כנגד שנים אמת ושלום כנגד סד ואמת ואוקי תרי בהדיה תרי ואוקי גברא אחזקתיה שלא להיות נוצר, על כן אמר רבי יצחק כמתרץ זכר בא שלום לעולם לומר כי שלשה הסכימו על יצירתו חסד וצדק ושלום כי צדקה ושלום נשקו נתחברו כי זכר זה כר היינו שלום זכר זה כר ככרו עמו היינו צדק שניהם במשמעות זכר על כן אצל הזכר צדק ושלום נשקו ומטעם זה ביצירה נברא הזכר תחילה ואחר כך הנקיבה לומר שמצד הזכר דווקא היה האדם ראוי להיות נוצר ולא מצד הנקיבה כי לא שייך אצלה צדק ושלום נשקו ומה שנוצרה גם הנקיבה היינו מן הזכר לומר לך שגם הנקיבה ראויה להיות נוצר אך באופן כשתהיה מן הזכר רצה לומר מקבלת טבע הזכר ואז שייך גם אצל הנקיבה צדק ושלום נשקו לכך נאמר אשה כי תזריע היינו זריעה לצדקה ואז תזכה וילדה זכר שתלד בדומה לה, וכן מצינו בשרה על שהכניסה אורחים נתבשרה בבן שנאמר והנה בן לשרה, וכן בשונמית על אשר גמלה חסד עם אלישע נאמר לה למועד את חובקת בן

מאמר (קפה) מדרש על פסוק אשא דעי למרחוק על יצירת האדם

והבט ימין וראה כי בילקוט פרשה זו מסיק וזה לשונו אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק רבי לוי אמר בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חבירו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא של זהב אינו מחזיק לו טובה כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טיפה לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נפשות שלימות משובחות אין זה שבח הוי אומר ולפועלי אתן צדק, רבי לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורים ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מתירו ומוציאו משם אין צריך להחזיק לו טובה וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי ר' אבא בר כהנא אמר בנוהג שבעולם אם נוטל אדם אנפוריא של מעות ויתן פיה למטה אין המעות מתפזרת, והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים ורכד עכ"ל ועתה פקח עיניך וראה כי דרשו על יצירת האדם ק פסוק ולפועלי אתן צדק ופסוק חיים וחסד עשית עמדי ליתן טעם נכון בדבר למה