שפתי דעת קצו

וזה פירוש נכון מאוד, וענין לחיי שהזכיר היינו לחיי עד, כי אין הטמאים מזיקין אל הגוף שכרי עינינו הרואות שאוכלי בשר השקץ והעכבר אין כושל בהם אלא שהם מטמאים הנשמה שהיא לחיי עד כמו שנאמר ונטמתם בם שהם מטמטמים השכל ועל כן מצד פרישתן מהם נקראו ישראל קדושים שנאמר בסוף הפרשה והתקדישתם והייתם קדושים אם אתם תתקדשו ותפרשו מהם אז אני מבשר לכם שתהיו קדושים לעולם הבא כמ"ש קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים

פרשת תזריע

אשה כי תזריע וילדה זכר אמר רבי שמלאי כשם יצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו נחפרשה אחר כל בהמה חיה ועוף ואם כן מעיקרא דדינא פירכא למה היתה יצירתו אחר כל בהמה חיה ועוף, וכפי הנראה שטעם איחורו ביצירה לפי שכל הנבראים מאחר שאין בהם היצר הרע לא היה הקב"ה צריך להמלך כמלאכים אם לבראם או לא מאחר שאין בהם תערובת דבר רע ועל כן נבראו מיד אבל האדם מאחר שיש בו תערובת חמץ שאור שבעיסה אשר על ידו יש לחוש פן ימרוד בבוראו על כן נתאחרה יצירתו כי רצה ה' להיות נמלך תחילה במלאכים וכן מסיק ברבתי שהיו המלאכים כיתות וחבורות מהם אומריה יברא ומהם אומרים אל יברא ומסיק אמת ושלום אמרו אל יברא אבל חסד וצדק אמרו יברא לפי שיש בהם בעלי צדקה וחסד כאשר בארנו כל מדרש זה יפה בחיבורינו עמודי שש, ונראה שדבר זה נרמז ביותר דתזריע עד שהוצרכו רז"ל לדרוש ממנו לרבות ילדתו מחוי, ויתכן לפרש לשון זריעה רמז לצדקה וחסד שגרמו יצירת האדם כמ"ש זרעו לכם לצדקה וקצרו לפי חסד

מאמר (קפד) ארז"ל זכר זה כר נולד זכר ככרו עמו

ופירוש הפסוק ע"ד שמצינו מסכת לידה פרק ג' א"ר יצחק אמר ר' אמי בא זכר לעולם בא שלום לעולם שנא' שלחו כר מושל פירש"י כר מנחה והיינו שלום זכר זה כר ואמר ר' יצחק בר אמי בא זכר לעולם בא ככרו בידו זכר זה כר שנ' ויכרה להם כירה גדולה, נקיבה אין עמה כלום נקיבה נקיה באה עד דאמרה מזוני לא יהבי לה, וק' איך דרש ר' יצחק מן זכר ב' דרשות, וע"ק למה הזכר ככרו עמו והנקבה נקיה לא ידעתי פירוש הדבר איך נולד ככרו מי ראה זכר נולד וככרו עמו או נקיבה בלא ככר כלידת זה כן לידת זו, ונראה לפרש לפי שכל המרחם על הבריות מרחמים עליו מן השמים על כן יש הפרש בין זכר לנקיבה כי כל זכר יצירתו מן העפר הרכה כך כל זכר רך בטבע ורחמן יותר מן האשה שנבראת מן העצם הקשה שהרי נאמר כרחם אב על בנים ולא נאמר כרחם אם, וכן אמרו רז"ל מהרי שלש סאים קמח סולת מכאן שהאשה עיניה צרות באורחים כו' ש"מ שכל זכר רך בטבע ויותר יש בו מידת הרחמנות לעשות חסד יותר מן האשה על כן כל זכר נולד ככרו עמו לפי שנולד בטבע רך לעשות צדקה וחסד על כן יתנו לו גם מ מן השמים לחם כר ומזון כי כל המרחם על הבריות מרחמין עליו מן השמים אבל נקיבה שטבעה קשה ועיניה צרות באורחים ע"כ נקיה באה ואין ככרה עמה ליתן לה מן השמים אחר שאין בטבעה ליתן לאחרים עד שהאשה בטוב חרוצות ההשתדלות תשנה טבעה מצד ההרגל כי יש כח בכל אדם לשנות טבעו ע"י ההרגל שכפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון ותתפלל אל ה' שיסייע לה לשנות מזגה וזה"ש עד דאמרה מזוג פירש"י שתתפלל כו' לכך מידה כנגד מידה נאמר אשה כי תזריע שתקיים זרעו לכם