שפתי דעת קצד

משם נשמע שכל המתכפר באיזו קרבן המתכפר אוכל ממנו ואף על פי שבסתם חטאה כתיב הכהן המחטא אותה יאכלנה היינו לפי ששלוחו של אדם כמותו והכהנים שלוחי הבעלים על כן הבעלים מתכפרים על ידי אכילת הכהנים אבל בזמן שכביכול המתכפר אז האש אוכלת כי מה שאש המזבח אוכל קראו הכתוב לחמי לאשי ש"מ אכילת האש אכילתו כביכול, והכהנים אף על פי שהם שלוחי הבעלים מכל מקום אינן שלוחי מזבח האוכל על ידי שריפה כי אין השריפה מעין סתם אכילת אדם על כן אין אכילתם עומדת במקום שריפת המזבח ואחר שהקב"ה מתכפר כביכול ע"כ ראוי השעיר לשריפה לקיים בו ואכלו אותו אשר כופר בהם וחשב משה שעל כן שורף כי השריפה היא אכילת גבוה, ועל כן קצף עליהם ואמר שאין פירוש הביאו עלי כפרה שיהיה כפרה עליו כביכול אלא כפרה הביאו אלי על עונות העדה כאמור זה"ש מדוע לא אכלתם את החטאת כי קודש קדשים היא ואותה נתן לכם לשאת את עון העדה לכפר עליהם לפני ה' הורה בפירוש ששעיר דראש חודש בא לשאת את עון העדה ומ"ש הביאו עלי הוא כמו אלי והיינו שאמר לכפר עליכם לפני ה' כי מ"ש לחטאת לה' כמו לפני ה', ואם כן ישראל הבעלים של חטאת דראש חודש על כן דין הוא שהכהנים שלוחי הבעלים יאכלוהו במקומם, ולא קצף על אהרן כי לא חשד אותו שיטעה בפירוש של הביאו עלי כפרה, אבל את אלעזר. ואיתמר חשד בזה, והשיב לו אהרן ותקראנה אותי כאלה וגו', לפי שביו' ההוא היו בניו אוננין שאינן ראוין להקרב' ואינן שלוחי ישראל ביו' זה ואע"פ שאני המקריב וכהן גדול מקריב אונן, מכ"מ אני לבדי לא הייתי יכול לאוכלו כולו והיה בא לידי נותר ובני לא היו ראוין לאכילה כי אינן שלוחי ישראל ביום זה שהרי אינן ראוין להקריב להם וייטב בעיניו כי תשובתו הרמתה היתה כדת וכהלכה, ומה שהירח נתפייס בזה שבכל ראש חודש יביאו ישראל לכפרה שעיר לפי שסתם עזים שחורות והם תולדות החשוכא כדמסיק במסכת שבת מאיה טעמא עיזי מסגי ברישא כברייתו של עונם דברישא חשוכא והדר נהורא שנאמר ויהי ערב ויהי בקר ורצה לומר לפי שבתחילה נוצרו מין השחורים החשוכים והם תולדת ההלבנה החשוכה הנראית בערב תחלה ואחר כך נוצרו הכבשים הלבנים שהם תולדות השמש יפה וברה על כן העזים מהלכים תחלה כי הם נוצרו ראשונה ועל כן נתפייסה הלבנה בזה ששעיר עזים אשר מתולדתה יכפרו על כל ישראל מידי חודש בחדשו וזה התחיל ביום שמיני למלואים על כן נאמר בו ויהי ביום השמיני כי בו היתה שמחה לפניו ית' במרום כיום של מעשה בראשית שנ' בו ויהי ערב ויהי בוקר, ועוד יתכן לפרש לפי שבו ביום התחילו ישראל להקריב קרבן תמיד שנאמר בו את הכבש האחר תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כי בזכותם יתקיימו ערב ובוקר על כן נאמר ויהי ביום השמיני שבו ביום התחיל הויית וקיום הערב ובוקר שנאמר בו ויהי ערב ויהי בוקר, ונראה שלכך נסמכה לכאן פרשת וידבר ד' אל משה ואל אהרן וגו' זאת החיה אשר תאכלו, לפי שאהרן חידש הראה זו למשה שלא אכל מן שעיר החטאת במקום קרוש והודה לדבריו שיפה הורה שאין אכילה זו היתה שוה להם על כן בא הדבור של אסורי מאכלות גם כן לאהרן, וזה דומה למה שנתייחד אל אהרן דבור יין ושכר אל תשת אחר שנאמר וידום אהרן קבל עליו הדין והיד' שבניו היו ראוין למית' מאז ומקדם על שנסתכלו בשכינ' לב גס של אכילה ושתיה כי היין מוליד גסות וכתיב וידום אהרן שתיקתו כהודאה דמיא כעודה שכל שתוי אינו ראוי לבא לפני ד' ברוח גסה על כן זכה שנתיחד אליו הדבור של יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אוהל מועד כי זה הדבר בעצמו אשר הודה בו אהרן בשתיקה זו, ושאר הדעות שאמרו במדרשים בענין חטא בני אהרן יתבארו לקמן בע"ה פרשת אחרי מות כך בא הדבור אל אהרן אחר שהודה איסור אכילה של שעיר החטאת מן הטעם שהזכרנו על כן בא אליו נם דבור של זאת החיה אשר תאכלו.