שפתי דעת קצ

רויה, ג"ד כוס ישועות אשא ישועות שתים במשמע , וגם לפי מדרש זה לבין ג' לד' לא ישתה כי הפסוק לא הפסיק ביניהם וכללן בדיבור אחד ישועות שתים במשמע גם לדברי האומר כנגד ד' לשונות של גאולה שהם כנגד ד' דברים כי גר יהיה זרעך ומן הגירות שבארץ לא להם נמשך ריחוק השכינה כי כל הדר בח"ל כו' הרי כאן ארבע, גרות, ריחוק השכינה ב', ועבדום ג', וענו אותם ד', וכשנגאלו נגאלו מן הקשה שבהם תחלה והיינו העינוי שעליו אמר והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים ואין סבלות אלא עינוי שנאמר למען ענותו בסבלותם, ואחר כך מן העבודה שאינה קשה כעינוי ממש על כן אמר אחר זה והצלתי אתכם מעבודתם, ואח"כ מן הגירות הקל שבהם וגאלתי אתכם ע"ד וכי יש בישראל אחד שאין לו גואלים הוי אומר זה הגר ש"מ שוגאלתי היינו מן הגירות ואחר כך ולקחתי אתכם ליקוחין גמורין זיווג השכינה אחרי שכבר נרמז הריחוק באומרו בארץ לא להם ומה שאמר שם בארץ לא להם בשניה מיד אחר הגרות וכאן אמר ולקחתי אתכם באחרונה לפי שזה תלוי בגרות ונמשך מן הגרות ריחוק השכינה כשיהיו בארץ לא להם, ואחר שאמר וגאלתי מן הגרות אז ממילא נמשך אחריו דיבוק השכינה לכך בין ג' לד' לא ישתה כי הם דבוקים זה בזה ולמ"ד כנגד ד' מלכיות ידוע שכל המלכיות היו להם קצבה ידוע חוץ מן מלכות רביעית שהקץ תלוי בתשובה ואילו היו חוזרין בתשובה אפילו סמוך אחר המלכיות ג' היו נגאלין מן מלכות ד' לפיכך בין ג' לד' לא ישתה, ולמ"ד כנגד ד' כוסות שנזכרו אצל פרעה בארתי בספר כלי יקר שהם כנגד מארז"ל שבי כולהו איתנהו ביה כו' ונמצא שהנגאל מן השביה נגאל ממות חרב ורעב כו' אם כן שבי היינו הרביעי דבוק עם כולם על כן בין ג' לד' לא ישתה ולפי שפרשה זו ברוב השנים חלה בשבת הגדול על כן יצאתי מגדרי לדבר מעט מזער מענינו של יום וקצרתי כאן והמשכיל ישמע ויוסיף לקח כי כעת לא באתי להאריך בפרשיות מדבר שאינו מענין הפרשה

פרשת שמיני מאמר (קעט) ביאור פסוק ויהי ביום השמיני וגו'

ויהי ביום השמיני קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, לאהרן קרא לצוות לו קח לך עגל להודיעו שכבר נתכפר לו עון העגל ולבניו קרא לבשרם בשורה טובה זו לפי שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאוד להשמידו ואין השמדה אלא כילוי בנים כו' והועילה תפילת משה לחצאין והטעם לפי שנדב ואביהו היו כבר חייבים כליה מן ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו שהסתכלו בשכינה מתוך לב גס מאז היו ראוין לשליחות יד אלא שלא רצה הקב"ה לערבב שמחת התורה וענין הערבוב הוא שקצתם יהיו ראוין לקבלת התורה וקצתם לא יהיו ראוין לקבלת התורה כי אילו מתו נדב ואביהו ביום מתן תורה היו אהרן ושאר בניו אוננים ואונן אסור בתלמוד תורה, אבל חינוך המשכן אע"פ שגם יום זה נקרא שמחת לבו של הקב"ה ואונן אסור להקריב מ"מ אפשר בכהן גדול שמותר לו להקריב כשהוא אונן כמו שפירש רש"י על פסוק הן הקריבו וגו' כי בלאו הכי אין כל הכהנים עסוקים בעבודה ואם כן אין כאן ערבוב, ומה שפשוטו של מקרא עומד כנגד דרש זה וכנגד כל הדרשות הנותנים טעמים אחרים למיתת בני אהרן והפסוק אומר ויקריבו אש זרה אשר לא צוה אותם יכול להיות שכל הדרשות אמת שמחמת איזו עון אחר מתו למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה אך פשוטו של מקרא בא ליישב לכל הדיעות למה נידונו דווקא באש ולא במית' אחרת אלא לפי שהקריבו אש זרה וחטאו באש על כן נידונו באש אבל לעולם אילו לא חטאו בהקרבת אש זרה היו גם כן מתים אבל לא באש ובזה מתורץ גם כן למה נידונו דווקא ביום חינוך המשכן