שפתי דעת יט

רבותינו ז"ל פרק הרואה ופרק עושין פסין שעשה הקב"ה מן צלע דאדם הראשון זנב כו' וקשה למה דוקא זנב אלא שבא להורות כמו שהזנב הולך אחר הראש ולא הראש אחר הזנב כך רצה ה' שהאשה תלך אחר בעלה ולא שהבעל ילך אחר עצת אשתו לפי שעם חוה נברא השטן כדאיתא במדרש שלא נאמר סמך בתורה עד שנבראת חוה שנאמר ויסגור בשר תחתנה על כן נזדווג הנחש אל חוה תחלה כי ידע שהיא תפתה אותו וגם תוכל, וכן נאמר בפתויי האשה במשלי שלמה הטתו ברוב לקחה בחלק שפתיה תדיחנו הולך אחריה פתאום כשור אל טבח יבא וכעכס אל מוסר אויל, רמז כאן פתויי חוה אשר הטתו לאדם עד שעשה כמעשה השור המזיק בקרנו בלא הנאה וכ"ז בעצת עכס דהיינו ארס הנחש וממנה נמשך דרך מקולקל זה לכל הזונות אשר למדו לשונם לפתות להסית ולהדיח לכך נאמר הולך אחריה פתאום וגו' יקרה לו כאשר קרה לאדם על אשר הלך אחר עצת אשתו ולא זכר שלכך נבראת מן הצלע חלק מן גופו כדי שימשך החלק אחר ההכל ולא ההכל אחר החלק כי מטעם זה איכא למאן דאמר שעשה הקב"ה מן הצלע זנב וממנו נבראת חוה והטעם כדי שהיא תלך אחריו כמו הזנב ההולך אחר הראש כמו שיתבאר בע"ה לקמן פרשת דברים על פסוק ואשמם בראשיכם מסיק ברבתי משל לנחש שאמר הזנב אל הראש עד מתי תלך אתה בראש אני אלך בראש ואמר לו לך והפילו באש וקוצים ומים כו' וקשה למה נקט דוקא במשל הנחש ולא שאר בהמה וחיה, אלא לפי שנחש הקדמוני הסית לאדם שהלך אחר הזנב דהיינו אחר עצת אשתו שנבראת מן הזנב ונפל, וזה"ש והמה כאדם עברו ברית וגו' ודרש באיכה רבתי על גירוש אדם מגן עדן ועל גירוש ישראל מארצם כי גם המה עברו ברית כאדם שהלך אחר עצת אשתו לכך נאמר בהם ונשים משלו בו וכמ"ש נזורו אחור ר"ל כנחש זה וכתיב מכף רגל ועד ראש אין בו מתום ר"ל בזמן שירהב הנער בזקן אז ההנהגה מתחלת מכף רגל והולכת עד הראם וכך עשה אדם הראשון שהקדים פרסות הרגל אל הראש והיינו מה שהלך בעצת אשתו שדינה להיות מאוחרת ואך לו המלוכה ומשפט הבכורה והוא החליף השטה על כן נזדמן לו לכפרה שור שקרנותיו קודמין לפרסותיו לתקן מה שקלקל ומאז והלאה יהיה הקרן שבראש מוקדם והפרסות מאוחרין רק הוא יהיה קרן אחד והוא ימשל בה ולא שהיא תמשול בו, עוד יש לומר לפירוש ראשון שלכך היו קרנותיו קודמין לפרסותיו כי יצרא דע"ז יכול האדם לבטל מכל וכל אבל לא יצרא דתאות מפני ישוב העולם על כן קדמו קרנותיו כדי להסירו מכל וכל, ועל זה מורה השפלת קומת הנחש לבל ירים ראש עוד להסיתו לע"ז אלא על גחונו ילך דבק כולו לעפר להשאיר לו כח בהסתה דתאות אשר מקורם מן חלק העפר שבאדם כמ"ש כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו, והקרבת פר דוקא לפי שכל אבר ואבר שבו וכל נפש החיוני שבו הכל תמורת נפשו ואבריו של האדם ומה שחסר בבהמה כח הדבור כנגד זה נאמר ונשלמה פרים שפתינו מה שחסר מן הפר היינו הדבור נמלא בניב שפתינו של ודוי החטא: מאמר יא ענין קרבן קין והבל ומטעם זה לא נתקבל קרבנו של קין שהביא מפרי האדמה שאין בו נפש החיוני כלל ולא אבר מול אבר כי אע"פ שמנחת עני מקובלת אע"פ שאין בה אבר מול אבר וגם אין בה נפש כלל מ"מ שאני מנחת עני שמעלה עליו הכתוב כאלו הקריב נפשו כי עני הוא, אבל קין שהיה עשיר גדול אין הכתוב מעלה עליו כאלו הקריב נפשו, ונאמר לקין אם תטיב שאת כי שאת לשון מתנה ודורון מלשון מלשון וישא משאת מאת פניו ואמר לו אם מנחה זו דורון ומתנה אשר בלי עון ירוצון כי אם דרך דורון בעלמא הנני אומר לך שאין אתה צריך לשום דורון אחר כי אם כשתטיב דרכיך זו היא שאת כלומר אם תטיב זו היא שאת ודורון ואין אתה צריך ליתן