שפתי דעת קפג

מבקש כי מסך ה' רוח תרדימה על העורים שבמחנה העברים עד כי יבא מורה צדק לפקח עינים עוורות, על כן אמר מה כתיב למעלה מן הענין כו' להורות סדר התשובה לבת השובבה להסיר מתחלה עון הנס ואחר כך גם הקטן אבל היה יותר טוב שלא יחטא כלל ולא יצטרך לכפרה כי אם לא יגזול כלום אין לך קרבן מעולה ממנו זה"ש אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול כלום ואז לא תצטרך לקרבן כי מניעת ידך מן הגזל תיטב לה' משור הבא על החטא ואימתי אתה מעלה עולה כו' אם זה כשלא אגזול כלום יחשב לי כקרבן אם כן למאי נפקא מינה ציה ה' על דבר עולה וזבח ואימתי אני מקריב עולה כשתנקה ידך מן הגזל, אם כבר גזלת ואתה רוצה לנקות עצמך מן החטא אז אתה צריך להקריב עולה וזבח, אמר דוד מי יעלה בהר ה' וגומר זה ראיה על תחילת דבריו שאמר שצריך להסיר תחילה עון חטא המעשה ואחר כך ההרהור על זה מביא ראייה מן פסוק מי יעלה וגו' נקי כפים להשיב את הגזילה תחילה ואחר כך בר לבב את תורת העולה ועל מה שאמר אם בקשת להקריב קרבן לא תגזול כלום ודבר זה יחשב כקרבן על זה ומר ומתחלת הקרבנות אתה למד אדם כי יקריב כשאתה מקריב לפני תהא כאדם הראשון רצה לומר אם תהיה כאדם הראשון הלא גזל כלום. אז דומה כאילו הקרבת קרבן וזהו מכם ממש קרבן לה' מרוצה לה' יותר מכל עולה וזבח אבל אחר אשר חטא ואשם אז יצטרך להביא מן הבהמה מן הבקר וגו' העולה מכל זה שאף על פי שהקרבן מרוצה מכל מקום יותר טוב ועולה לרצון לה' אילו יהיה נזהר מכל חטא ואז קדוש הוא לה' וזהו שאמר הכתוב כי לא צויתי את אבותיכם על דבר עולה וזבח וגו' מאמר (קסח) נאמר ריח נחוח בכולן כו'

וכדמות ראיה לזה מאחר שאנו רואין שאין חפץ לה' בריבוי מהר ומתן של קרבנות כדמסיק בסיף מסכת מנחות במשנה נאמר בעולת בהמה אשה ריח ניחוח ונאמר בעולת העוף אשה ריח ניחוח ונאמר במנחה אשה ריח ניחוח ללמדך שאחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים אמר רבי זירא מאי קרא מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל, רבי אדא בר אהבה אמר ברבות הטובה רבו אוכליה ומה כשרון לבעליו כי אם ראות עיניו, וקשה מאי קא מקשה רבי זירא מאי קרא הלא במתניתין דרש קרא מדכתיב ריח ניחוח אשה בבהמה ועוף ומנחה ועוד קשה מהיכן למד לומר ובלבד שיכוין לבו לשמים, וכפי הנראה שלמד זה ממה שנאמר לה' רצה לומר ששלשתן ריח ניחוח אך בתנאי זה שיתכוין לה' דהיינו לשמים, ומן לשון אחד המרבה ואחד הממעיט נראה שבא להשוות המרבה אל הממעיט והממעיט המרבה כי הנ"ל הממעיט כמרבה, אלא לפי שיש סברות לכאן ולכאן כי יש סברא לומר שהמרבה עדיף כי הוא מרבה ליתן צדקה לכהנים שאכלו מן כל הקרבנות גם. עולה יש להם חנק בעורות ולאידך ניסא הממעיט עדיף כי הוא מאמין שאין הקב"ה אוכל בשר אבירים ואפילו המועט יתקבל מצד טוב כוונתו לאפוקי המרבה יש מקים לחשדו שהוא מתגאה בקרבנו לומר שמאכיל לגבוה כביכול על כן אמרו אחד המרבה ואחד הממעיט להשוות כל אחד לחבירו ובלבד שיכוין לבו לשמים, ועל זה אמר רבי זירא מאי קרא רצה לומר מהיכא תיתי לומר שהממעיט יהיה יותר טוב מן המרבה, על כן מתרץ זה עם פסוק מתוקה שנת העובד אם מעט ואם הרבה יאכל וקשה היה זו כו' ר"ל לא זו הממעיט אפילו המרבה ואם כן ודאי יש סברא לומר שהמעיט יותר טוב כי כוונתו יותר קרובה להיות לשמים ולא לשם יוהרא ואם כי קשה לאידך גיסא הל''ל המרבה הממעיט הלא וודאי שיש סברא לו' שהמרבה יותר טוב ומהיכא תיתי לומר כן על כן אמר רבי אדא מן פסיק ברבות הטובה רבו אוכליה כו' המדבר מן אכילת כהנים מן הקורבנות אשר מזה הצד ודאי ראוי לומר שהמרבה יותר טוב