שפתי דעת קפא

כי אין שום סברא לחלק בין פדר וראש לקרב וכרעים וכ"ש שקשה להפך הסברות על כן מוכרח לומר שבא להורות שכל נתחי הבהמה קריבין מול נתחי האדם, אבל בעוף שנאמר בו והסיר את מראתו בנוצתה שהיה משליך הקרבים לפי שהעוף ניזון מן הגזל א"כ אין כאן קרב מול קרב כמו שיש בבהמה כי אין קרבי העוף נקטרים למזבח על כן לא הזכיר במין העוף מכם כי אין כולו מכם ממש רק בבהמה לכך נאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו' ומטעם זה אין ביתור בעוף כמו בבהמה שנאמר ושסע אותו בכנפיו לא יבדיל: מאמר (קסה) ענין ביתור בבהמות באברהם ואת הצפור לא בתר

וכל הענין הלזה רמז הקב"ה לאברהם כששאלו במה אדע כי אירשנה שתבא לידו בתורת ירושה ולא בתורת לסטיות כדי להשיב דבר למחרפו האומרים לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה אומות השיב לו קחה לי עגלה משולשת וגו' כי בזכות הקרבנות יירשו בניו את הארץ ולא בתורת לסטיות ואגב זה הראה לו במראה הדבור מבורר ביותר כשצוה לו לבתר כל הבהמות ויתן איש בתרו לקראת רעהו רצה לומר איש בתרו איש ממש לומר שכל בתרי הבהמה הם לכפרה על בתרי איש, ואת הצפור לא בתר צוה לו ליקח תור וגוזל קראו בשם גוזל לומר שמצד שהוא גוזל ואז אין מעיו ראוין להקרבה ואם כן אין בו קרב מול קרב על כן את הצפור לא בתר אחר שאין כל נתחיו קריבין וזה מופת שהקב"ה שונא גזל בעולה ואם היו לוקחין הארץ מן האומות בתורת לסטיות אם כן כל בהמתם ורכושם יהיו גזולים ואיך יקבל הקב"ה מהם זבח ומנחה אלא ודאי בתורת ירושה באה לידכם מן שם בן נח, ודוגמא לזה מסיק במדרש הרבתי שדרש על ד' מלכיות ושם מסיק על מלכות רביעי תור הוא אלא שגזלן הוא כך לפי דרכינו לקח גזל להורות שלפי שנזון מן הגזל אין כאן קרב מול קרב ועל כן את הצפור לא בתר, אבל בבהמה שנ' ונתח אותו לנתחיו והיינו לנתחיו של אדם ע"כ צוה לאברה' ויבתר אותם בתווך וגו' ויתן איש בתרו לקראת רעהו ונתן סימן בלפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה שאש המזבח תאכל בם לעתיד וברבתי מסיק רשב"י אומר כל הכפרות האלה הראה לו ועשירית האיפה לא הראה לו ורבנן אמרי אף עשירית האיפה הראה לו שנאמר ויקח לו את כל אלה וגו' ולהלן והבאת את המנחה אשר יעשה מאלה ובמאי פליגי, ונראה שרבי שמעון סובר מאחר שכל מראה זו לאברהם היתה להורות שהקב"ה שונא גזל בעולה, דאל"כ למה צוה לבתר הבהמות ולא העופות אלא כדאמרן והביא רבי שמעון ראייה לדבריו לפי שקשה לו על פשוטו למה לא הראה לו ג"כ עשירית האיפה מנחת עני בשלמא אם כל עיקר טעם מראה זו היתה כדי להוכיח ממנה שאין הארץ באה להם בתורת לסטיות שהרי הקב"ה שונא גזל בעולה על כן לא הראה לו עשירית האיפה לפי שאין שום הוכחה מן עשירית האיפה על ענין זה וכל הראיה היא מן ביתור הבהמות ואת הצפור לא בתר ורבנין אמרין אדרבא מעצם הטעם הזה הוצרך להראות לו גם עשירית האיפה לפי שיש מקום להרהר על מראה זו אם לכך הצפור לא בתר לפי שאין בו בתר מול בהר בקרביו א"כ החוטא ורב מרי אשר חטא בקרב איש ולב עמוק במה יתכפר ע"כ תירץ לו הקב"ה דבר זה כשהראה לו עשירית האיפה מנחת עני שנאמר בה ונפש כי תקריב כו' שמעלה עליו הכתוב כאלו הקריב נפשו כי כל מקריב כשם שצריך נתח מול נתח כך הוא צריך נפש וא"כ עשירית האיפה שאין בו נפש כלל איך תהיה תמורת נפש אלא ודאי לפי שאיש עני הוא ואל דבר מיעוט הוא נושא את נפשו ע"כ מעלה עליו הכתוב כאילו הקריב את נפשו ק"ו בזמן שעוף קרבנו שדמיו יותר יקרים מן עשירית האיפה שדומה כאלו הקריב את נפשו הגם שהעוף יש לו נפש ואין חסר ממנו אלא הקרביים מי שמעלה עליו הכתוב כאלו הקריב את נפשו הוא יתכפר