שפתי דעת קעט

ונראה שכל מדרש זה בא לספר ענוותנותו של משה ולכך נאמר ויקרא אל"ף קטנה להורות שמצד גודל ענוה שבו זכה לקריאה זו וכן מסיק בילקוט ריש פ' זו ודרש על קריאה זו פסוק ושפל רוח יתמוך כבוד, ומסתמא דרש גם תחלת הפסוק גאות אדם תשפילנו ודרשו כלפי הנשיאים שנהגו נשיאתם ברמה ואמרו יתנדבו הציבור תחילה ומה שהם מחסרים אנו משלימים ולפי שנתעצלו בנדבה כתיב והנשיאם חסר יו"ד כפירש"י פרשת ויקהל וטעם לחסרון היו"ד לפי שנחשב להם דבר זה ליוהרא לומר אנו משלימין מה שחסרו כל הציבור והקב"ה אומר גבה לב אתו לא אוכל להיות עמו במדור על כן היו"ד אות משמו של ית' אשר היה אתם נסתלק מהם וכבר הושמה בהם דוקא יו"ד מן השם כי אין לך אות קטנה מן היו"ד כדי שילמדו ממנה דרך ההכנעה כי בכל מקום שאתה מוצא גדולתו של הב"ה שם אתה מוצא ענוותנותו כי בכל אותיות של שם הגדול שם של ד' כשתכתבם במלואם יו"ד ה"א וי"ו ה"א אין בכל אלפ"א בית"א אותיות העולות למספר מועט כאלו ודעת בעל המדרש זה לתרץ אל אליו שנ' ויקרא אל משה וידבר ה' אליו בשתי תיבות רצה למעט הנשיאים שהקול לא היה מגיע לאזניהם כי קול זה לא היה קול חיצוני הנשמע לכולם בשוה אלא פנימי שאינו מושב כ"א לבעלי הדעת לפיכך משה שמע והנשיאים לא שמעו לפי שנסתלק מהם הדעת ע"י שנתגאו בנשיאתם, ועל כן נשא עליהם המשל דיעה חסרת כו' ע"כ מדרש זה מתחיל בפסוק הביאני המלך חדריו זה משה שזכה שנתיחד אליו הדבור ודר אתו עמו כלומר אליו מאהל מועד לאמרן מצד ענוה יתירה שבו שפל רוח יתמוך כבוד והיינו קריאה זו שהיתה מן כבוד ה' כי ידעו כ' פנים אל פנים

מאמר (קסב) כל תיח שאין בו דעת נבילה טובה ממנו

זהו שאמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת והיינו בזמן שהוא חכם ומתייהר אז אין בו דעת מאז והלאה כי חכמתו מסתלקת, נבילה טובה ממנו כי בזמן שהשם עמו הוא שומרו מן החטא אבל כשמתייהר אז השם השומרו מסתלק ואז התלמיד חכם נופל על החטא ואז הוא עושה סרחון גדול מנבילה כי בכל מקים נמצא לשון סרח אצל תלמיד חכם אם ע"ד שאמרו ת"ח שסרח מלקין אותו ולמה הזכירו לשון סרח אלא לפי שמעשיו הם חילול השם כי רבים למידין ממנו וכן דרשו עליו פסוק אשה יפה וסרת טעם וסרחון זה מזיק יותר מן סרחון הנבילה שאינו מזיק אל הנשמה ועוד שיש לו קצבה נ' אמה כשיעור הרחקת נבילה מן העיר כי מטעם זה עשה המן למרדכי עץ גבוה חמשים אמה לקיים שיעור הרחקה ויראה אותו לפניו תמיד אבל סרחון של ת"ח שסרח אין לו גבול וקץ ע"ד שנאמר נרדי נתן ריחו וזהו שאמרו אם נבלת בהתנשא ר"ל אמר דרך שלילה ראה אם נבלת אם אתה דומה אפילו לנבילה כשתתנשא שא אלא גרוע ממנה ועוד יגיע לו העדר שחכמתו מסתלקת ואם ישאלוהו דבר הלכה לא יוכל להשיב וז"ש וזמות יד לפה, ונקט דווקא סרחון של נבילה ולא סרחון אחר לפי שהנמשל הוא שלכך עלתה באשו וצחנתו וסרח העודף לפי שפירשה ממנו השכינה מקור חיים ונשאר בחייו חשוב כמת, ומ"ש תדע לך כו' עיקר ראייתו שהענוה יתד שהכל תלוי בו שהרי משה אע"פ שעשה כל הגדולות והנוראות מכל מקום היה כל כך עניו גדול שלא נכנס עד שקראו הב"ה וכמו שדרש על פסוק ושפל רוח יתמוך כבוד ונרמז באלף קטנה דויקרא להורות שמצד ענוה שבו לא נכנס עד שקראו, ולהנחה זו קבה לבעל מדרש זה למה מצינו חילוק בין קריאה של סנה לקריאה זו כי להנחה זו שניהם שוין כי כמו שקריא' זו היתה בזכות ענוה יתירה שבו כנרמז באל"ף קטנה כך קריאה דסנה השפל מכל האילנות רמז לו ג"כ הקב"ה שזכה מצד ענוה שבו וא"כ אמה להלן הפסיק בין קריאה לדיבור וכאן אין הפסקה ע''כ